הגמל מאת יוסי רנרט

ערב יום הכיפורים תשע"א

הגמל* מאת יוסי רנרט

הפעם הראשונה בה ראיתי גמל, היתה בעודי ילד קטן, עת הלכתי ברחוב צ'לנוב בתל-אביב עם דודי הרמן צבי, זכור לטוב.

בכניסה לשוק הסיטונאי רבץ על גחונו גמל ענק, משני צדיו קשורים היו ארגזי עץ גדולים (חוּרג'), מלאים בענבים.

בעוד אני מתרשם מגמל ענק זה בעל הצואר הארוך הנושא ראש ענק, זינק הגמל מרבצו ורץ.

במרוצתו העלה הגמל לאויר ענן אבק ופירורי גללים, ולא עצר עד שהגיע אל ערבי אחד בקצה הרחוב ובעט בו בעיטה הגונה אשר העיפה אותו למרחק רב.

הערבי המותקף חובש היה לראשו כפיה ועקל. ככל הערבים שהיו בסביבה.

לאחר הבעיטה חזר הגמל אל פתח השוק, קיפל רגליו בהדרגה כדרך הגמלים וחזר לרבוץ על האדמה כמקודם.

דודי הסקרן שאל בעברית את הגמל (זה האיש המוליך את הגמל, כאחיו החמר המוליך את החמור) לפשרה של אותה בעיטה, ואיך בחר כקורבן את אותו ערבי הנראה ככל אחיו כאן ברחבה.

יא חוואג'ה, ענה הגמל, זה גמל יש לו ראש טוף, הוא זוכר הרבה. בעם אחד מן זאמן בל ראזה (פעם מזמן בעזה), נתן לו זה הבן אדם מכה בל רגל שלו, היום החזיר לו אל גמאל מכה מה מגיע לו.

ואיך הכיר אותו מכל האנשים? שאל דודי.
זה תשאל אותו בעצמך, אם אתה גבר, ודיר באלאכ לא ייתן לך מכה, גם אתה.

לימים, ואני כבר אבא, באתי עם בני מוטי שהיה קטן, לשבוע ערבי שנערך בכל בו-שלום בתל-אביב. בחוץ סבבו גמל מקושט ומוליכו הבדואי והיו הילדים רוכבים בתורם על הגמל. בני מוטי נבהל מהגמל ומגודלו, כאביו בשעתו.

שהרי בספר התמונות של החיות, כל חיה ממלאת עמוד בלי כל קשר לגדלה. התרנגולת, הפיל, הזבוב והנחש, כל חיה בעמודה בלי קנה מידה.

על כן חשב מוטי שגמל הוא יצור קטן, ובראותו את הגמל – נבהל.

לימים נודע לי שמקימי העיר תל-אביב, קנו מהערבים גמלים לצורך הסעת חול הדיונות ולהובלת חומרי בניין.

הערבים מכרו ליהודים רק גמלים זכרים, שלא ייתרבו.

כדאי לקרוא: הגמל הממולכד, נסיון פיצוץ מועדון קצינים בריטיים בחוף ימה של יפו. ביצוע – גד סולמי ועמנואל הלל, אצ"ל.