עליה בלתי לגאלית – מאת יוסי רנרט

ערב יום הכיפורים תשע"א

עליה בלתי לגאלית – מאת יוסי רנרט

רקע

בימי המנדט (האחריות המנהלית) הבריטי, בארץ ישראל, פרסמה ממשלת בריטניה ספר לבן ובו חוקים המגבילים את מספר היהודים אשר יורשו לעלות לארץ-ישראל.

הגבלה זו נועדה להגן על אינטרסים של הבריטים במדינות ערב ואצל ערביי ארץ ישראל.

אישורי עליה ארצה (סרטיפיקטים), ניתנו במשורה.

מסורבי העליה היו בתקופות מסוימות פליטי חרב, אודים מוצלים מאש מחנות הריכוז וההשמדה שהפעילו הגרמנים הנאצים.

ארגון "ההגנה" ומוסדות "הישוב המאורגן", העדיפו במשך זמן רב, לא להלחם בבריטים כל עוד אלה נלחמים בגרמניה הנאצית. במבצעים הרואיים שביצע הפלי"ם של הפלמ"ח, הובאו ארצה ספינות מעפילים. חלק נכבד מספינות אלה הצליח להגיע אל חופי הארץ והמעפילים הורדו תוך פעולות הסחה* שבוצעו על החוף.

נוסעי הספינות אשר התגלו ונתפסו, הועברו למחנות המעצר בארץ ובקפריסין, חלק מהספינות הוחזרו לאירופה הבוערת על נוסעיהן**

סוד גלוי

לא רבים יודעים עובדות אלה: ארגוני האצ"ל, בית"ר והצ"ח ארגנו והביאו ארצה בתקופה שבין ינואר 1934 לפברואר 1947 , שלושים ושלוש ספינות מעפילים, חוץ מאנית הנשק והמעפילים – אלטלנה, אשר הגיעה עם קום המדינה.

אקטיביזם

בניגוד לדעתו של בן-גוריון, ביצעו ארגוני האצ"ל והלח"י פעולות קרב ותגמול נגד הצבא והמשטרה של השלטון הבריטי בארץ-ישראל, גם בעת שהצבא הבריטי נלחם נגד הגרמנים .

פעולות אלה הביאו אל ארגוני האצ"ל והלח"י רבים מבני הנוער בארץ-ישראל***, שלא נשארו אדישים לגורל מסורבי העליה.

הבדלי הדעות בין חסידי ההבלגה (הישוב המאורגן), לבין המחתרות הלוחמות בבריטים, הביאו לגלי הלשנות והסגרות של יהודים לידי הבולשת הבריטית.

מעקב אחר החשודים בחברות באצ"ל או בלח"י, היה העיקרי בין משימות השטח שביצעו אנשי הש"י (שרות ידיעות) של "ההגנה".

מראה חוליה של הבולשת הבריטית, מלווה במלשין יהודי מארגון "ההגנה", היה מחזה רגיל בלילות השחורים ההם. כן, גם שכנים וחברים הם הסגירו.

רק לאחר "השבת השחורה" , בה נעצרו רבים מראשי הנהגת הישוב, בערים ובקיבוצים, הבינו גם בן-גוריון וחבריו את הצורך בהתנגדות מעשית לשלטון הבריטי.

ליל שדות התעופה

מטוסי חיל האויר הבריטי (R.A.F) , ערכו באותה תקופה סיורים מעל לים התיכון במטרה לאתר ספינות מעפילים, על מנת לעצרן ולמנוע עליית מעפילים אל החוף.

מטוסי תובלה שימשו בין היתר לגירוש לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י למחנות מעצר באפריקה.

בתגובה, פוצצו המחתרות בליל ה 25 בפברואר 1946 , מטוסים רבים על הקרקע בשדות התעופה קסטינה (חצור) וסירקין.

את המטוסים שלא נפגעו, העבירו הבריטים למצרים ולקפריסין.

התקפה מוצלחת זו, אינה נטועה בזכרון הלאומי כאותה התקפת חיל האויר הישראלי על שדות תעופה ערביים במלחמת ששת הימים, אך היתה בעלת משקל צבאי ומוראלי באותם ימים.

שתי מעפילות

סיפור קטן על הגעתן של שתי מעפילות צעירות מפולניה, מצאתי בספרי הזכרונות של מקימי קיבוץ "השומר הצעיר" בבית הקברות בנחלת-יצחק. (1932 – 1936 ) .

בליל חורף סוער, ישבו החברים בחדר האוכל הבנוי קרשים ושמעו נקישות חזקות על זגוגית החלון.

כחקלאים הדואגים לגידולי השדה, יצאו החוצה כדי לחזות בברד הניתך. להפתעתם גילו הם – לא ברד הוא זה אלא שתי נערות, רטובות ומלוכלכות בבוץ והן מקפצות אל החלון ונוקשות בזגוגית.

הבנות הוכנסו אל הצריף המואר ושם התברר: שתיהן הגיעו בספינה אל חוף תל-אביב, יעדן – הצטרפות אל הקיבוץ בבית הקברות.

ללא מלווה הן עשו דרכן ברגל באותו ליל גשם וסערה, תחילה הלכו הן מזרחה על פי ההנחיה, עברו בבוץ ובשלוליות, חצו את ואדי מוסררה המוצף והגיעו עד למושבת הפועלים – שכונת בורוכוב. משם פנו דרומה עד בית הקברות, אל הצריף המואר בעששית.

בשנת 1936 עבר הקיבוץ לעמק בית שאן, והיה הראשון לחומה ומגדל. שמו – ניר דוד (תל-עמל).

התעודה

באחד הימים שלאחר מלחמת העולם השניה, עבד יצחק זימן בחצר המשק של משפחתו בנחלת-יצחק והנה מופיע זר ושואל אותו היכן גרה משפחת זימן. יצחק הזמין את הזר אל הבית.

כאן נפגש האורח עם יוסף זימן המוכתר וסיפר לו על משפחתו אשר נספתה בקובנה ועל אביו שהיה מבאי ביתו של יוסף זימן, בימים ההם בקובנה.

כל אותו הזמן עמד יצחק והקשיב, והימים יש להזכיר, היו ימי החוקים של הספר הלבן הידוע לשמצה ואשר הגביל עליית יהודים לארץ-ישראל. יצחק לא התאפק ושאל את האורח באיזה אופן הוא נכנס ארצה, בתשובתו סיפר האורח על שליח מארץ-ישראל אשר נתן לו תעודה של חיל בצבא הבריטי וכך עלה הוא בשם בדוי עם תעודה זו.

לשאלתו של יצחק, מסר האורח את שמו של החיל המופיע בתעודה. האם היה רשום בתעודה שהחיל הוא נגר מנתניה שאל יצחק. כן כן נכון מאד, אמר האורח והתפלא על כך שיצחק ידע פרטים אלה.

כאן הסביר יצחק שבעת שרותו כמפקד בצבא הבריטי ,פנה אליו אחד החילים וביקש ממנו לעבור למחלקה חדשה בבריגדה שכל אנשיה דוברי השפה הצ'כית בה הוא שולט. יצחק הסכים, לקח ממנו את תעודת החיל ושלח אותו להתיצב במחלקה החדשה כבקשתו.

את התעודה הוא מסר היכן שמסר והיא שימשה בסופו של דבר לעליתו ארצה של אותו פליט.

סיפור זה מלמד אותנו על אחת השיטות להעלות עולים ארצה בניגוד לחוקי ההגבלה, אך הפלא שבצרוף המקרים לא נגמר בזאת. באותו זמן יש בחדר מזכיר המושבה מר יונה, שהיה עֵד לחשיפת הסיפור המופלא.

יונה לא התאפק ושאל את האורח מי נתן לו את התעודה והתשובה היתה – אמנון יונה.

המזכיר קפץ משמחה, הוא ידע שבנו אמנון רב המעש, מתעסק בהעפלה חשאית באירופה והרבה זמן הוא לא שמע ממנו.

שישים שנה לאחר המקרה, הכרתי את אמנון יונה וסיפרתי לו את הסיפור, התברר שאביו מעולם לא סיפר לו על כך…. חשאיות.

*באחת מפעולות ההסחה, ברחוב מרמורק בתל-אביב, פצעו בריטים את הצעירה ברכה פולד, חברת ארגון "ההגנה", היא נלקחה אל בית המעצר ביפו שם היא דיממה למוות. הרחוב המקביל למרמורק מצפון, נקרא על שמה.

**אנדרטה להעפלה הוקמה בגינה על חוף הים בתל-אביב. ליד קפה "פילץ" לשעבר.
באותו מקום, נחטפו ב"ליל המלקות" שני סמלים בריטים על ידי האצ"ל, הם הוסעו ל"גן הדסה" (היום בניין העירייה), שם הם הופשטו והולקו, כתגובה על הלקאת צעירי אצ"ל שנתפסו.
פעולה זו ורבות אחרות נועדו לסלק את הבריטים מארץ-ישראל.
חוליה נוספת פעלה בנתניה.
חוליה שלישית שיצאה מפתח תקוה, נכנסה לקרב עם כח בריטי, שלושה מאנשיה נדונו למוות ונתלו בכלא עכו.

***ראה הסיפור על "קקטוס".