אַבּוּ נַאבּוּט

אידף עזר למדריכי ידיעת הארץ

אַבּוּ נַאבּוּט  מאת יוסי רנרט
אבו נאבוט (בעל הַֹאַלָּה) היה כינויו של מושל יפו התורכי שהיה רוכב על סוסתו ומשליט סדר בעזרת אלה כבדה.
אַבּוּ אִיל מוֹקֵש התימני , הריהו עמנואל הלל גיבור האצ"ל.
היוצאים מיפו בדרך בן-צבי מזרחה לכיוון ירושלים, עוברים ליד סביל אבו נאבוט, שהיה מקור מים לאדם ובהמה בדרך לירושלים, בפינת רחוב הרצל פונים שמאלה, עוברים על פני הכנסיה הרוסית הנראית מימין והאתר הסמוך לה, מקום יסודה של אוניברסיטת תל-אביב, בפינת דרך קיבוץ גלויות, פונים ימינה על הכביש המוגבה. שם מתחת לכביש שוכן בית קברות עתיק של יהודי יפו. בהמשך, עם כוון הנסיעה, נראה שלשה שקמים אשר היוו נקודת ציון וכיוון בימים ההם  בטרם היות כבישים, שקמים אלה סיפקו צל ופירות לעוברים בדרך, לבהמותיהם ולבאי בית הקברות המוסלמי הנושק לעצים מצד צפון, זה המקום עליו יסופר מפי גיבור האצ"ל התימני, עמנואל הלל (גובאטלי) , המסתערב איש הי"מ (יחידות מיוחדות של האצ"ל).
האצ"ל פעל רבות להטרדת הבריטים ולערעור בטחונם העצמי, כדי להשיג את המטרה הסופית – סילוקם מן הארץ.
הלחץ הביא בשלב מסויים להתבצרותם של הבריטים בתוך מתחמים שנקראו "בווינגרד". האצ"ל ביצע בו זמנית פעולות חבלה ורכש במקומות שונים דווקא בשעות עוצר.
פעולה זו היתה אף היא לאותה מטרה.
ברחוב קיבוץ גלויות מדרום לבית הקברות המוסלמי עומדים עד היום שלושה עצי שקמה (ג'ומס). היום העצים מפרידים בין נתיבי הכביש. אשר נסלל אחרי קום המדינה, גם גדר לא היתה אז לבית הקברות.
כך סיפר עמנואל באחד הסיורים: בין שורת הקברים הדרומית, לעצי השקמה, עברה דרך עפר. על ענף של אחד העצים קשרנו מוקש. על הדרך הנחנו מוקש נוסף.
חברי ואני, תפסנו מחסה על גבעת בית הקברות וחכינו. כשעברה במקום מכונית משטרה משוריינת הפעלנו את המוקש שעל הדרך, הפיצוץ הפעיל גם את המוקש שעל העץ ואנו הסתלקנו מהמקום.
את קופסת ההפעלה של המוקש יצר אחד המחסנאים שלנו שהיה מומחה בתחום.