הרב גורן רצה להתחתן

הרב גורן רצה להתחתן
את הסיפור הזה שמעתי ביהודית שאידיש נקראת מידידי חסיד גור הרב אַוֵרְבּוּך, סבו היה הרב הראשי של ירושלים.
בַּחוּרֵי ישיבה בכל הזמנים חלמו על בנותיהם של ראשי הישיבה. כי חתונה עם בת של רֵיש מתיבתא מקרבת למלכות.
זה הסיפור קרה בתחילת שנות ה-50 , בישיבת חברון בשכונת גאולה בירושלים.
לראש הישיבה היתה בַּת יחידה, שלושה בחורים רצו אותה:
שלוימה גורן, לימים הרב הצבאי הראשי והתוקע בכותל במלחמת ששת הימים, שמחה זיסל ברוידע והבחור פארבשטיין .
והם כל איש בדרכו, עשו המיטב כדי לזכות בלבה של בת הרב.
שלוימה גורן הימר על האבא, הוא ראש הישיבה, והחל מסתובב סביבו, וכך חשב בלבו, אִם אַראה לו בקיאות בתורה לִי תהא הבכורה, אך הוא טעה.
שמחה זיסל ברוידע הימר על הַרֵעבֵּעצְן שרבנית נקראת, והיה סב סביבה, מְשַׂחֵק את הנחמד, ועוזר בעבודות הבית,מחכה להמלצה, אבל גם הוא –  שמחה זיסל, טעה.
הזוכה היה פַארְבּשְטֵיין, שם פרטי אינו זַכוּר אך מעשהו כאן ברור. הוא בתבונתו הלך ישר, לא צריך הוא המלצה וניגש אל הכלה. אין יודעים מה הוא סיפר לה, ידועה התוצאה: כי היתה שם במזל-טוב, חתונה.
מה קרה עם שמחה זיסל, לא עולה לי בראשי, המתמיד הוא שלמה גורן שהיה כאן השלישי, הוא עלה לראש התורן ונבחר לרב ראשי .
קִיצֵר וְשִׁיפֵּר* יוסי רנרט
*קיצר ושִׁיפֵּר, מִנַּיִן?
שהיו בימים עברו סַדָּרִים בְּבֵית הדפוס והיו מלקטין אותיות עופרת מאותם תאים על המִשטח ומסדרין את לוחות ההדפסה.
נתקנאו הסַדָּרִים באותם שלא עמלו ורק הביאו אל הדפוס,ובכל כריכה של ספר, תמצאו ודאי את שמו של המלבה"ד** שדבר הוא לא עשה, רק הביא החבילה.
אז החליט אחד סַדָּר, שהוא לא פחות חשוב וכתב אֵי אז באידיש בעמוד זה הראשון – פַאְרקוּרְצְט אוּן פַארבֵּעסֵערְט – הבחור הַזֵעצֵער.
ובעברית נאמר זאת כך: מקוצר ומשופר בידי הבחור הַסַדָּר.
**המביא לבית הדפוס
הרב גורן רצה להתחתן
כותרת סיפורים 1

את הסיפור הזה שמעתי ביהודית שאידיש נקראת מידידי חסיד גור הרב אַוֵרְבּוּך, סבו היה הרב הראשי של ירושלים.

בַּחוּרֵי ישיבה בכל הזמנים חלמו על בנותיהם של ראשי הישיבה. כי חתונה עם בת של רֵיש מתיבתא מקרבת למלכות.

זה הסיפור קרה בתחילת שנות ה-50 , בישיבת חברון בשכונת גאולה בירושלים.

לראש הישיבה היתה בַּת יחידה, שלושה בחורים רצו אותה:

שלוימה גורן, לימים הרב הצבאי הראשי והתוקע בכותל במלחמת ששת הימים, שמחה זיסל ברוידע והבחור פארבשטיין .

והם כל איש בדרכו, עשו המיטב כדי לזכות בלבה של בת הרב.

שלוימה גורן הימר על האבא, הוא ראש הישיבה, והחל מסתובב סביבו, וכך חשב בלבו, אִם אַראה לו בקיאות בתורה לִי תהא הבכורה, אך הוא טעה.

שמחה זיסל ברוידע הימר על הַרֵעבֵּעצְן שרבנית נקראת, והיה סב סביבה, מְשַׂחֵק את הנחמד, ועוזר בעבודות הבית,מחכה להמלצה, אבל גם הוא –  שמחה זיסל, טעה.

הזוכה היה פַארְבּשְטֵיין, שם פרטי אינו זַכוּר אך מעשהו כאן ברור. הוא בתבונתו הלך ישר, לא צריך הוא המלצה וניגש אל הכלה. אין יודעים מה הוא סיפר לה, ידועה התוצאה: כי היתה שם במזל-טוב, חתונה.

מה קרה עם שמחה זיסל, לא עולה לי בראשי, המתמיד הוא שלמה גורן שהיה כאן השלישי, הוא עלה לראש התורן ונבחר לרב ראשי .

קִיצֵר וְשִׁיפֵּר* יוסי רנרט

*קיצר ושִׁיפֵּר, מִנַּיִן?

שהיו בימים עברו סַדָּרִים בְּבֵית הדפוס והיו מלקטין אותיות עופרת מאותם תאים על המִשטח ומסדרין את לוחות ההדפסה.

נתקנאו הסַדָּרִים באותם שלא עמלו ורק הביאו אל הדפוס,ובכל כריכה של ספר, תמצאו ודאי את שמו של המלבה"ד** שדבר הוא לא עשה, רק הביא החבילה.

אז החליט אחד סַדָּר, שהוא לא פחות חשוב וכתב אֵי אז באידיש בעמוד זה הראשון – פַאְרקוּרְצְט אוּן פַארבֵּעסֵערְט – הבחור הַזֵעצֵער.

ובעברית נאמר זאת כך: מקוצר ומשופר בידי הבחור הַסַדָּר.

**המביא לבית הדפוס