"סודי ביותר – לא בשבילנו"/ מאת אברהם גשרי

"סודי ביותר – לא בשבילנו"/ מאת אברהם גשרי
על שני נערים, ילידי תל-אביב, הוטלה המשימה להעביר לידי הש"י (שרות הידיעות של ה"הגנה") דברי דואר בריטיים, בהם פקודות מעצר נגד חברי המחתרות.
מודיעין על האויב מורכב מפרורי מידע המגיעים ממקורות שונים. הייתי נער כאשר השתתפתי בהשגת פרורים כאלה.
חברי, ישראל שוהם ואני, ילידי תל-אביב, היינו בני 17 (השנה – 1944 ) כאשר סיימנו קורס איתות במורס בהדרכת זלמן כהן. בנוסף לכך הוטלה עלינו משימה מודיעינית – לפתוח מכתבים של הבולשת הבריטית (.D.I.C ) לצלם אותם ולהעביר הצילומים למשרד ברחוב לילינבלום 41, בו שכן הש"י, שירות הידיעות של ה"הגנה".
עבודתנו התבצעה על-פי הנחיות שקיבלנו: בבנין הדואר שהיה ברחוב אלנבי, היו קבועות בקיר תיבות דואר, הקיימות עד היום. בשורה התחתונה היו תיבות דואר גדולות יותר, בהן זו של הסוכנות היהודית. קיבלנו מפתח של תיבה זו ובכל בוקר בשעה 7.00 , ישראל ואני התייצבנו במקום, עם ילקוטים של תלמידי גימנסיה. ברגע שפתחנו את התיבה "שלנו", ראינו מצידו הפנימי של הקיר את עובד הדואר איש ה"הגנה", משזיהה אותנו, קרץ לנו והכניס לתיבה חבילת מעטפות המיועדות לבולשת הבריטית, ששכנה ברחוב אילת של היום.
לקחנו את המעטפות, הכנסנו לילקוטים, הלכנו בזריזות למחסן פרחים של "תנובה" ברחוב יהודה הלוי. שם, בחדר קטן בצריף עץ, היה קומקום חשמלי עם פייה (זרבובית) זרה. עם רתיחת המים נפלט סילון אדים דק שבעזרתו פתחנו את המעטפות. בחלק מהן הייתה חותמת דיו מוטבעת בגב המעטפה והיה עלינו להזהר שלא להמיס אותה. את המעטפות החתומות בשעווה לא יכולנו לפתוח.
ברוב המעטפות שפתחנו היתה בראש המכתב המילה confidential (סודי). הכל נעשה במהירות. צילמנו את המכתבים במכונת צילום "ענתיקה" (המכונה היתה עם מנורות ליבון והיה עלינו להזהר שלא לשרוף את המסמך), החזרנו למעטפות, הדבקנו והחזרנו אותן במהירות לאותה תיבה "שלנו" בסניף הדואר באלנבי, כל זה עד השעה 8.45 .
איש הדואר מ"כוחותינו" היה מעבירם לתיבה של הבולשת, כי בשעה 9.00 היה מגיע האיש מהבולשת הבריטית כדי לאסוף את דברי הדואר מהתיבה שלהם.
את המסמכים המצולמים מסרנו לידי משה ברון, שכינויו היה "בלש", האדם היחיד שהכרנו ברחוב לילינבלום 41 .
רבים מהמסמכים היו צווי מעצר נגד אנשים החשודים על ידי הבריטים כחברי המחתרות. הש"י היה מזהיר את אותם האנשים, חברי ה"הגנה" וגם חברי מחתרות האצ"ל והלח"י כך יכלו להסתתר ולהימלט ממעצר.
בפעילות זו עסקתי קרוב לשנה כשעברתי לעבוד, בהמלצתו של "בלש", בתפקיד חשמלאי בתעש, מפעלים לתעשית הנשק במחתרת של ה"ההגנה".

על שני נערים, ילידי תל-אביב, הוטלה המשימה להעביר לידי הש"י (שרות הידיעות של ה"הגנה") דברי דואר בריטיים, בהם פקודות מעצר נגד חברי המחתרות.

מודיעין על האויב מורכב מפרורי מידע המגיעים ממקורות שונים. הייתי נער כאשר השתתפתי בהשגת פרורים כאלה.

חברי, ישראל שוהם ואני, ילידי תל-אביב, היינו בני 17 (השנה – 1944 ) כאשר סיימנו קורס איתות במורס בהדרכת זלמן כהן. בנוסף לכך הוטלה עלינו משימה מודיעינית – לפתוח מכתבים של הבולשת הבריטית (.D.I.C ) לצלם אותם ולהעביר הצילומים למשרד ברחוב לילינבלום 41, בו שכן הש"י, שירות הידיעות של ה"הגנה".

עבודתנו התבצעה על-פי הנחיות שקיבלנו: בבנין הדואר שהיה ברחוב אלנבי, היו קבועות בקיר תיבות דואר, הקיימות עד היום. בשורה התחתונה היו תיבות דואר גדולות יותר, בהן זו של הסוכנות היהודית. קיבלנו מפתח של תיבה זו ובכל בוקר בשעה 7.00 , ישראל ואני התייצבנו במקום, עם ילקוטים של תלמידי גימנסיה. ברגע שפתחנו את התיבה "שלנו", ראינו מצידו הפנימי של הקיר את עובד הדואר איש ה"הגנה", משזיהה אותנו, קרץ לנו והכניס לתיבה חבילת מעטפות המיועדות לבולשת הבריטית, ששכנה ברחוב אילת של היום.

לקחנו את המעטפות, הכנסנו לילקוטים, הלכנו בזריזות למחסן פרחים של "תנובה" ברחוב יהודה הלוי. שם, בחדר קטן בצריף עץ, היה קומקום חשמלי עם פייה (זרבובית) זרה. עם רתיחת המים נפלט סילון אדים דק שבעזרתו פתחנו את המעטפות. בחלק מהן הייתה חותמת דיו מוטבעת בגב המעטפה והיה עלינו להזהר שלא להמיס אותה. את המעטפות החתומות בשעווה לא יכולנו לפתוח.

ברוב המעטפות שפתחנו היתה בראש המכתב המילה confidential (סודי). הכל נעשה במהירות. צילמנו את המכתבים במכונת צילום "ענתיקה" (המכונה היתה עם מנורות ליבון והיה עלינו להזהר שלא לשרוף את המסמך), החזרנו למעטפות, הדבקנו והחזרנו אותן במהירות לאותה תיבה "שלנו" בסניף הדואר באלנבי, כל זה עד השעה 8.45 .

איש הדואר מ"כוחותינו" היה מעבירם לתיבה של הבולשת, כי בשעה 9.00 היה מגיע האיש מהבולשת הבריטית כדי לאסוף את דברי הדואר מהתיבה שלהם.

את המסמכים המצולמים מסרנו לידי משה ברון, שכינויו היה "בלש", האדם היחיד שהכרנו ברחוב לילינבלום 41 .

רבים מהמסמכים היו צווי מעצר נגד אנשים החשודים על ידי הבריטים כחברי המחתרות. הש"י היה מזהיר את אותם האנשים, חברי ה"הגנה" וגם חברי מחתרות האצ"ל והלח"י כך יכלו להסתתר ולהימלט ממעצר.

בפעילות זו עסקתי קרוב לשנה כשעברתי לעבוד, בהמלצתו של "בלש", בתפקיד חשמלאי בתעש, מפעלים לתעשית הנשק במחתרת של ה"ההגנה".