מחתרת לח"י בנחלת יצחק – מאת גלעד כספי

1. כאשר אברהם שטרן ("יאיר") פרש מהאצ"ל בשנת 1940 והקים מחתרת חדשה, שקיבלה אח"כ את השם "לוחמי חרות ישראל" (לח"י), הצטרפו אליו בד"כ רק חברים לשעבר באצ"ל ואנשים שהשתייכו קודם לכן לבית"ר ולתנועה הרוויזיוניסטית. לא ידוע על כל תושב דאז של נחלת יצחק שעשה כן. לעומת זאת, ידוע על תא קטן של המחתרת שפעל בשכונה ובסביבתה, בתחילת שנות ה-40, ואשר הושתת על שני אנשים שפיתחו זיקה מסוימת לשכונה, כפי שיתואר בהמשך.
2. הקמת התא האמור קשורה בראש ובראשונה בפעלו של נחמיה וינטר (כיום עו"ד בן-תור) שנולד ב 1923 בהונגריה ועלה ארצה בגפו, ב 1939 , בהיותו כבן 15. בארץ הוא השתתף, בין היתר, בפעילות של בית"ר, אליה הצטרף כבר בגיל 11 בהיותו בגולה, ובאופן טבעי נטה להצטרף גם לאצ"ל. אולם, נוכח פרישת "יאיר" מהאצ"ל, ולאחר התלבטות, החליט נחמיה לחבור אליו, והוא עשה כן באמצעות יצחק שמיר (אז – יזרניצקי).
3. בינתיים, חודשים אחדים לאחר עלית נחמיה, הצליח גם אביו, עמנואל וינטר (נולד ב- 1899 ( לעלות לארץ. בתחילה, הוא מצא מגורים אצל אחיו, ברחוב ארלוזורוב 9 ברמת גן והתקבל לעבודה בביהח"ר "יצהר" בנחלת יצחק. בתחילת 1941, כדי להתקרב למקום עבודתו, השתקע עמנואל בדירת חדר שכורה ברחוב ישראל טייבר 26 בגבעת רמב"ם (גבעתיים) ונחמיה עבר לגור אצלו.
4. בסמוך למעבר לגבעת רמב"ם, התיידד נחמיה עם אריה רוזנזון, לו היה רקע בית"רי ורויוזיוניסטי דומה. אריה נולד ב 1918 בפולין, הצטרף לבית"ר בנעוריו, סיים קורס מפקדים מטעם ארגון זה ונתמנה למפקד בית"ר במחוז מגוריו. ב-1939 עלה ארצה, במסגרת עליית "אף על פי". לאחר שהתגורר זמן-מה ברמת גן, עבר לגור בצריף ב"שכונת חאפ" (כיום – קרית יוסף, גבעתיים). שכונה זאת נחשבה אז ל"שכונת עוני בנחלת יצחק". נחמיה הסדיר את צירופו ללח"י באמצעות יצחק שמיר, והשניים היוו יחדיו תא של מחתרת זאת.
./2
- 2 -
5. סמוך למועד הקמת התא, ב 1941 , העתיק אריה את מגוריו מ"שכונת חאפ" ושכר לו חדר קטו בנחלת יצחק סמוך לבית הקברות. מזכרונות נחמיה עולה שהחדר היה ממוקם בדרום רחוב עלית הנוער של ימינו (אין באפשרותנו לאתר את מיקומו המדויק). חדר זה שימש לזמן קצר למפגשים שקיימו אנשי התא ולאימונים בנשק. משם יצאו לפעולות שהתמקדו באותה עת בהפצת כרוזים ברחובות רמת גן.
6. בשלהי קיץ 41 עזב אריה את החדר האמור ועבר להתגורר עם נחמיה ואביו בדירתם בגבעת רמב"ם. אולם הקשר שלו לנחלת יצחק גופא נשמר, שכן החל לעבור במאפית גרוס בשכונה. הוא עבד שם עד 1942 . בנוסף, נחמיה, אריה וחברים שלהם נהגו לפקוד את בית הספר ויצ"ו בשכונה, כדי לחזר אחרי ולבלות עם הבנות שלמדו שם וגרו בפנימיה המקומית.
7. בדירה בגבעת רמב"ם המשיכו נחמיה ואריה בפעילותם המחתרתית, בגיבויו ובעזרתו של עמנואל וינטר. הוסתרו שם אקדח וחומר בלתי לגלי ומשם יצאו נחמיה ואריה להדביק כרוזים ולפזר כרוזים בתיבות דואר ובככרות הערים, גם בנחלת יצחק הופצו כרוזים. בפברואר 1942 , בדרכו לשוב לדירה ממקום עבודתו בנחלת יצחק , הזדמן אריה באקראי לאחר הארועים הטרגיים בתולדות הלח"י. "יאיר" שנרצח ע"י הבריטי מורטון, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין נחלת יצחק הסמוך, בלא שחבריו-פקודיו יכלו לחלוק לו כבוד אחרון. למעשה, היה אריה לאיש לח"י היחיד שהשתתף בהלווית מחולל המחתרת.
8. נחמיה ואריה עשו מאמצים לגייס ללח"י מכרים מ"שכונת חאפ" ומחוגי התנועה הרוויזיוניסטית ברמת גן ובבני ברק. בד"כ נכשלו מאמצים אלה בעיקר על רקע המאבק דאז בין האצ"ל ללח"י. עם זאת, בתחילת 1942 צורף אל התא שלהם יחזקאל אורינגל. הלה נולד בפולין ב-1919, סיים קורס של מדריכי בית"ר, הצטרף לאצ"ל כבר בגולה, ורק חודשים ארוכים לאחר התחלת מלחמת העולם הצליח לעלות ארצה. כאן הצטרף ללח"י. מאחר שהשתקע (אצל אחותו) ברמת גן, וכיוון שבישוב זה התמקדה פעילות התא של נחמיה ואריה, הוא צורף לתאם.
9. הדירה בגבעת רמב"ם נשארה מקום מגוריו הרשמי של נחמיה עוד שנים אחדות, והוא הוסיף לבקר שם, גם לאחר שהעתיק למעשה, את מקום מגוריו.  בעקבות מעצר שלו ב- 1944 , אף ערכה המשטרה הבריטית חיפוש בדירה, תוך "כיבוש" גבעת רמב"ם. כ"כ ב- 1942 הצטרף נחמיה למקום עבודתו של אביו ועבד ב"יצהר" זמן קצר. אולם, ככלל, במהלך 1942 הלכה והתרופפה הזיקה של חברי התא האמור לנחלת יצחק והסביבה. נחמיה ואריה עברו לגור ולעבוד במקומות אחרים, התא שלהם פורק ועל חבריו הוטלו משימות שהרחיקו אותם מנחלת יצחק.
./3
- 3 -
קשרים נוספים של לח"י עם נחלת יצחק
10. בזכרונות שהעבירה עמליה בס (לבית כוכבי) למרכז רנרט, במאי 06 , היא מציינת באופן כללי, כי מיעוט מגברי השכונה "השתייך ללח"י ולאצ"ל". טרם ברור, אם יש בידה מידע קונקרטי המאשש אמירה זאת בהקשר ללח"י ומהו. עם זאת, מעבר לידוע על פעילות התא האמור, נראה כי חברים נוספים במחתרת הכירו את השכונה וכי אחדים מהם הסתייעו בתושביה בעת שנרדפו ע"י הבריטים וחששו גם מאנשי "ההגנה" והאצ"ל. על כך להלן.
11. בריחת יצחק שמיר. ילדי השומר המיתולוגי של נחלת יצחק, צבי איציקוביץ, מספרים כי באחר הימים הגיעו לבית המשפחה, ששכן על גדתו המזרחית של הואדי (נחל איילון), שני יהודים שנמלטו מהמשטרה הבריטית וביקשו מחסה לזמן קצר ובגדים להחלפה. למרות שלא היו מוכרים למשפחה, בשל המודעות לכך שהשניים משתייכים למחתרת, וחרף החשש מתגובת השלטונות אם הדבר יתגלה, ניתן להם מבוקשם. כעבור זמן, החזיר שליח את הבגדים המושאלים למשפחה.  חלפו שנים, ובמשפחת איציקוביץ התעורר הרושם כי אחד ממבקשי המחסה הוא יצחק שמיר, שהיה בינתיים לאישיות מוכרת בציבור.
12. אישוש אפשרי לסיפור זה ניתן למצוא בקורותיו של שמיר, לאחר שנמלט יחד עם אליהו גלעדי, חברו ללח"י, מהכלא במזרע ב-1 בספטמבר 1942 . אחד ממקומות המחסה של שמיר באותו זמן היה ברמת יצחק, בחדר שכור שהוסדר עבורו ע"י אריה רוזנזון. בדרכו לחדר, עבר שמיר בקרבת שרונה, לא הרחק מבית איציקוביץ. שבועות אחדים בלבד נמשכה שהותו של שמיר בחדר האמור, עד שנאלץ לעזבו בחופזה ולמצוא מחסה אחר. יתכן, איפוא, כי בדרכו למקום המחסה, עבר בבית איציקוביץ. מכל מקום, על רקע מעורבותו בהקמת התא האמור, סביר שהכיר את האזורים בהם פעל תא זה, לרבות נחלת יצחק.
13. נחמה(נחה) כהן – היתה חברת לח"י וידועה בעיקר כרעיית יהושע כהן, מגיבורי המחתרת. הורי הח"מ, צפורה ודב כספי ("כספי המורה") שגרו בתקופת המנדט ע"י ביהח"ר "יצהר", סיפרו, כי באחד הימים באה אליהם, לביקור פתע, נחמה כהן, שאותה ואת בני משפחתה הכירו היטב מעת שגרו בשכנות בכפר סבא (יהושע כהן אף היה שם אחד מתלמידי דב כספי). אולם, הם לא ידעו דבר על השתייכותה ללח"י. הביקור התארך מעל ומעבר למקובל באותם ימים, ורק בדיעבד הסתבר כי בהכנסת האורחים עזרו לנחמה, שלא ביודעין, למצוא מחסה זמני מהבולשת הבריטית.
./4
- 4 -
14. פרידה ורקשטל (בת דודה של צפורה כספי הנ"ל) – היתה חברת לח"י ונדונה למאסר עולם בגין חלקה באחת מפעולות המחתרת ביוני 1946 . באותה זמן היא היתה עולה חדשה וטרם הכירה היטב את הארץ. כשנעצרה בעקבות אותה פעולה ונדרשה למסור את כתובתה, היא השיבה לחוקריה כי היא מתגוררת בנחלת יצחק. זאת על סמך תדרוך מוקדם שקיבלה מצד ותיקים ממנה בלח"י ובארץ, שידעו כי בשכונה אין עדיין שמות לרחובות, כך שמסירת כתובת פיקטיבית שם תכביד על הבולשת הבריטית לאתר את מקום מגוריה האמיתי (עדות מפורטת בעניין זה, שרשם הח"מ מפיה של פרידה, הועברה בנפרד למרכז רנרט).
15. האחים אדלשטיין. שלמה אדלשטיין שנודע לשנים כעיתונאי חגי אשד, ואחיו משה, היו חברי לח"י, והתגוררו בבית המשפחתי ברחוב החשמונאים 78 בתל אביב. אחותם הבכורה נעמי גולן (מכירה את נחלת יצחק, בין היתר, הודות לכך ששימשה, ב-1956 , כמזכירה בביה"ס איילון) סיפרה לח"מ, כי הדוד שלהם, שלום אדלשטיין גר בתקופת המנדט בשכונת "חאפ". אפשר איפוא, כי בדרכם לבקר אצלו עברו דרך נחלת יצחק.
הערות
16. המידע בסעיפים 9 – 2 ו-12 מבוסס על שיחות שניהל הח"מ עם עו"ד נחמיה בן תור ועל ספרו האוטוביוגרפי של בן תור (ארזיה) (אחד מכינוייו במחתרת): "היום אכתוב בעט… דרכו של איש לח"י" (הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תשנ"א, 1991) הוא גר בישוב עשרת (ע"י גדרה). הטלפון שלו: 08-8591325 .
17. אריה רוזנזון, שותפו של נחמיה לתא הלח"י בנחלת יצחק ובגבעת רמב"ם, כבר אינו בין החיים. אולם דברים שאמר על קורותיו במחתרת שמורים, כנראה, ב"בית-יאיר".
18. אפשר שלמשה אלדלשטיין הנ"ל יש מידע על האמור בסעיף 15.
19. אנשי בית"ר בתקופה הנסקרת היו פעילים מאד, בין השאר, בישוב נחלת יצחק שע"י ירושלים, וכמובן שאין לבלבל בינו לבין שכונת נחלת יצחק, כיום בתחומי תל אביב.
גלעד כספי לחי
אחרי סובוטניקים

1. כאשר אברהם שטרן ("יאיר") פרש מהאצ"ל בשנת 1940 והקים מחתרת חדשה, שקיבלה אח"כ את השם "לוחמי חרות ישראל" (לח"י), הצטרפו אליו בד"כ רק חברים לשעבר באצ"ל ואנשים שהשתייכו קודם לכן לבית"ר ולתנועה הרוויזיוניסטית. לא ידוע על כל תושב דאז של נחלת יצחק שעשה כן. לעומת זאת, ידוע על תא קטן של המחתרת שפעל בשכונה ובסביבתה, בתחילת שנות ה-40, ואשר הושתת על שני אנשים שפיתחו זיקה מסוימת לשכונה, כפי שיתואר בהמשך.

2. הקמת התא האמור קשורה בראש ובראשונה בפעלו של נחמיה וינטר (כיום עו"ד בן-תור) שנולד ב 1923 בהונגריה ועלה ארצה בגפו, ב 1939 , בהיותו כבן 15. בארץ הוא השתתף, בין היתר, בפעילות של בית"ר, אליה הצטרף כבר בגיל 11 בהיותו בגולה, ובאופן טבעי נטה להצטרף גם לאצ"ל. אולם, נוכח פרישת "יאיר" מהאצ"ל, ולאחר התלבטות, החליט נחמיה לחבור אליו, והוא עשה כן באמצעות יצחק שמיר (אז – יזרניצקי).

3. בינתיים, חודשים אחדים לאחר עלית נחמיה, הצליח גם אביו, עמנואל וינטר (נולד ב- 1899 ( לעלות לארץ. בתחילה, הוא מצא מגורים אצל אחיו, ברחוב ארלוזורוב 9 ברמת גן והתקבל לעבודה בביהח"ר "יצהר" בנחלת יצחק. בתחילת 1941, כדי להתקרב למקום עבודתו, השתקע עמנואל בדירת חדר שכורה ברחוב ישראל טייבר 26 בגבעת רמב"ם (גבעתיים) ונחמיה עבר לגור אצלו.

4. בסמוך למעבר לגבעת רמב"ם, התיידד נחמיה עם אריה רוזנזון, לו היה רקע בית"רי ורויוזיוניסטי דומה. אריה נולד ב 1918 בפולין, הצטרף לבית"ר בנעוריו, סיים קורס מפקדים מטעם ארגון זה ונתמנה למפקד בית"ר במחוז מגוריו. ב-1939 עלה ארצה, במסגרת עליית "אף על פי". לאחר שהתגורר זמן-מה ברמת גן, עבר לגור בצריף ב"שכונת חאפ" (כיום – קרית יוסף, גבעתיים). שכונה זאת נחשבה אז ל"שכונת עוני בנחלת יצחק". נחמיה הסדיר את צירופו ללח"י באמצעות יצחק שמיר, והשניים היוו יחדיו תא של מחתרת זאת.

5. סמוך למועד הקמת התא, ב 1941 , העתיק אריה את מגוריו מ"שכונת חאפ" ושכר לו חדר קטו בנחלת יצחק סמוך לבית הקברות. מזכרונות נחמיה עולה שהחדר היה ממוקם בדרום רחוב עלית הנוער של ימינו (אין באפשרותנו לאתר את מיקומו המדויק). חדר זה שימש לזמן קצר למפגשים שקיימו אנשי התא ולאימונים בנשק. משם יצאו לפעולות שהתמקדו באותה עת בהפצת כרוזים ברחובות רמת גן.

6. בשלהי קיץ 41 עזב אריה את החדר האמור ועבר להתגורר עם נחמיה ואביו בדירתם בגבעת רמב"ם. אולם הקשר שלו לנחלת יצחק גופא נשמר, שכן החל לעבור במאפית גרוס בשכונה. הוא עבד שם עד 1942 . בנוסף, נחמיה, אריה וחברים שלהם נהגו לפקוד את בית הספר ויצ"ו בשכונה, כדי לחזר אחרי ולבלות עם הבנות שלמדו שם וגרו בפנימיה המקומית.

7. בדירה בגבעת רמב"ם המשיכו נחמיה ואריה בפעילותם המחתרתית, בגיבויו ובעזרתו של עמנואל וינטר. הוסתרו שם אקדח וחומר בלתי לגלי ומשם יצאו נחמיה ואריה להדביק כרוזים ולפזר כרוזים בתיבות דואר ובככרות הערים, גם בנחלת יצחק הופצו כרוזים. בפברואר 1942 , בדרכו לשוב לדירה ממקום עבודתו בנחלת יצחק , הזדמן אריה באקראי לאחר הארועים הטרגיים בתולדות הלח"י. "יאיר" שנרצח ע"י הבריטי מורטון, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין נחלת יצחק הסמוך, בלא שחבריו-פקודיו יכלו לחלוק לו כבוד אחרון. למעשה, היה אריה לאיש לח"י היחיד שהשתתף בהלווית מחולל המחתרת.

8. נחמיה ואריה עשו מאמצים לגייס ללח"י מכרים מ"שכונת חאפ" ומחוגי התנועה הרוויזיוניסטית ברמת גן ובבני ברק. בד"כ נכשלו מאמצים אלה בעיקר על רקע המאבק דאז בין האצ"ל ללח"י. עם זאת, בתחילת 1942 צורף אל התא שלהם יחזקאל אורינגל. הלה נולד בפולין ב-1919, סיים קורס של מדריכי בית"ר, הצטרף לאצ"ל כבר בגולה, ורק חודשים ארוכים לאחר התחלת מלחמת העולם הצליח לעלות ארצה. כאן הצטרף ללח"י. מאחר שהשתקע (אצל אחותו) ברמת גן, וכיוון שבישוב זה התמקדה פעילות התא של נחמיה ואריה, הוא צורף לתאם.

9. הדירה בגבעת רמב"ם נשארה מקום מגוריו הרשמי של נחמיה עוד שנים אחדות, והוא הוסיף לבקר שם, גם לאחר שהעתיק למעשה, את מקום מגוריו.  בעקבות מעצר שלו ב- 1944 , אף ערכה המשטרה הבריטית חיפוש בדירה, תוך "כיבוש" גבעת רמב"ם. כ"כ ב- 1942 הצטרף נחמיה למקום עבודתו של אביו ועבד ב"יצהר" זמן קצר. אולם, ככלל, במהלך 1942 הלכה והתרופפה הזיקה של חברי התא האמור לנחלת יצחק והסביבה. נחמיה ואריה עברו לגור ולעבוד במקומות אחרים, התא שלהם פורק ועל חבריו הוטלו משימות שהרחיקו אותם מנחלת יצחק.

קשרים נוספים של לח"י עם נחלת יצחק

10. בזכרונות שהעבירה עמליה בס (לבית כוכבי) למרכז רנרט, במאי 06 , היא מציינת באופן כללי, כי מיעוט מגברי השכונה "השתייך ללח"י ולאצ"ל". טרם ברור, אם יש בידה מידע קונקרטי המאשש אמירה זאת בהקשר ללח"י ומהו. עם זאת, מעבר לידוע על פעילות התא האמור, נראה כי חברים נוספים במחתרת הכירו את השכונה וכי אחדים מהם הסתייעו בתושביה בעת שנרדפו ע"י הבריטים וחששו גם מאנשי "ההגנה" והאצ"ל. על כך להלן.

11. בריחת יצחק שמיר. ילדי השומר המיתולוגי של נחלת יצחק, צבי איציקוביץ, מספרים כי באחר הימים הגיעו לבית המשפחה, ששכן על גדתו המזרחית של הואדי (נחל איילון), שני יהודים שנמלטו מהמשטרה הבריטית וביקשו מחסה לזמן קצר ובגדים להחלפה. למרות שלא היו מוכרים למשפחה, בשל המודעות לכך שהשניים משתייכים למחתרת, וחרף החשש מתגובת השלטונות אם הדבר יתגלה, ניתן להם מבוקשם. כעבור זמן, החזיר שליח את הבגדים המושאלים למשפחה.  חלפו שנים, ובמשפחת איציקוביץ התעורר הרושם כי אחד ממבקשי המחסה הוא יצחק שמיר, שהיה בינתיים לאישיות מוכרת בציבור.

12. אישוש אפשרי לסיפור זה ניתן למצוא בקורותיו של שמיר, לאחר שנמלט יחד עם אליהו גלעדי, חברו ללח"י, מהכלא במזרע ב-1 בספטמבר 1942 . אחד ממקומות המחסה של שמיר באותו זמן היה ברמת יצחק, בחדר שכור שהוסדר עבורו ע"י אריה רוזנזון. בדרכו לחדר, עבר שמיר בקרבת שרונה, לא הרחק מבית איציקוביץ. שבועות אחדים בלבד נמשכה שהותו של שמיר בחדר האמור, עד שנאלץ לעזבו בחופזה ולמצוא מחסה אחר. יתכן, איפוא, כי בדרכו למקום המחסה, עבר בבית איציקוביץ. מכל מקום, על רקע מעורבותו בהקמת התא האמור, סביר שהכיר את האזורים בהם פעל תא זה, לרבות נחלת יצחק.

13. נחמה(נחה) כהן – היתה חברת לח"י וידועה בעיקר כרעיית יהושע כהן, מגיבורי המחתרת. הורי הח"מ, צפורה ודב כספי ("כספי המורה") שגרו בתקופת המנדט ע"י ביהח"ר "יצהר", סיפרו, כי באחד הימים באה אליהם, לביקור פתע, נחמה כהן, שאותה ואת בני משפחתה הכירו היטב מעת שגרו בשכנות בכפר סבא (יהושע כהן אף היה שם אחד מתלמידי דב כספי). אולם, הם לא ידעו דבר על השתייכותה ללח"י. הביקור התארך מעל ומעבר למקובל באותם ימים, ורק בדיעבד הסתבר כי בהכנסת האורחים עזרו לנחמה, שלא ביודעין, למצוא מחסה זמני מהבולשת הבריטית.

14. פרידה ורקשטל (בת דודה של צפורה כספי הנ"ל) – היתה חברת לח"י ונדונה למאסר עולם בגין חלקה באחת מפעולות המחתרת ביוני 1946 . באותה זמן היא היתה עולה חדשה וטרם הכירה היטב את הארץ. כשנעצרה בעקבות אותה פעולה ונדרשה למסור את כתובתה, היא השיבה לחוקריה כי היא מתגוררת בנחלת יצחק. זאת על סמך תדרוך מוקדם שקיבלה מצד ותיקים ממנה בלח"י ובארץ, שידעו כי בשכונה אין עדיין שמות לרחובות, כך שמסירת כתובת פיקטיבית שם תכביד על הבולשת הבריטית לאתר את מקום מגוריה האמיתי (עדות מפורטת בעניין זה, שרשם הח"מ מפיה של פרידה, הועברה בנפרד למרכז רנרט).

15. האחים אדלשטיין. שלמה אדלשטיין שנודע לשנים כעיתונאי חגי אשד, ואחיו משה, היו חברי לח"י, והתגוררו בבית המשפחתי ברחוב החשמונאים 78 בתל אביב. אחותם הבכורה נעמי גולן (מכירה את נחלת יצחק, בין היתר, הודות לכך ששימשה, ב-1956 , כמזכירה בביה"ס איילון) סיפרה לח"מ, כי הדוד שלהם, שלום אדלשטיין גר בתקופת המנדט בשכונת "חאפ". אפשר איפוא, כי בדרכם לבקר אצלו עברו דרך נחלת יצחק.

הערות

16. המידע בסעיפים 9 – 2 ו-12 מבוסס על שיחות שניהל הח"מ עם עו"ד נחמיה בן תור ועל ספרו האוטוביוגרפי של בן תור (ארזיה) (אחד מכינוייו במחתרת): "היום אכתוב בעט… דרכו של איש לח"י" (הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תשנ"א, 1991) הוא גר בישוב עשרת (ע"י גדרה). הטלפון שלו: 08-8591325 .

17. אריה רוזנזון, שותפו של נחמיה לתא הלח"י בנחלת יצחק ובגבעת רמב"ם, כבר אינו בין החיים. אולם דברים שאמר על קורותיו במחתרת שמורים, כנראה, ב"בית-יאיר".

18. אפשר שלמשה אלדלשטיין הנ"ל יש מידע על האמור בסעיף 15.

19. אנשי בית"ר בתקופה הנסקרת היו פעילים מאד, בין השאר, בישוב נחלת יצחק שע"י ירושלים, וכמובן שאין לבלבל בינו לבין שכונת נחלת יצחק, כיום בתחומי תל אביב.