קיבוצניק כותב על שרונה/אהרון שורר

קיבוצניק כותב על שרונה/אהרון שורר
הכביש מתל-אביב לקיבוץ שלנו עבר בתוך שרונה, המושבה הגרמנית שהיתה ל"קריה" אחרי מלחמת השחרור.
בתיה היו גבוהים בנויים אבן, עציה היו עתיקים. עוד ב-1868 נטעו אותם בני כת הטמפלרים שעזבו את גרמניה מטעמים אידיאליסטיים. צאצאיהם היו עוברים לידך, מתנכרים כאילו אינך קיים.
ב-1934 הניפו בשרונה את דגל צלב הקרס שנשלח במיוחד מגרמניה.
שרונה, כמושבות הגרמניות האחרות בארץ-ישראל, הפכה למרכז נאצי ואומרים שגם אייכמן ביקר בה.
בשנות מלחמת העולם השניה היגלו הבריטים את תושבי המושבות הללו מן הארץ ולא שבו עוד.
לשרונה וממנה לתל-אביב, היינו מגיעים, לרוב, ברגל ("אוטובוס מס' 11 = הרגליים), כי מחיר הנסיעה בשירות "איחוד-רגב" היה שני גרוש שלמים. וגרוש היה חלק המאה של הלירה של פלשתינא-א"י (ארץ-ישראל).
לפעמים נסענו צפופים בעגלה עם גלגלי ברזל וכך עברנו ברחובות תל-אביב.
מתוך ספר הזכרונות  - כך זה התחיל…. קיבוץ השומר הצעיר ניר דוד (תל-עמל) 1998 .

קיבוצניק כותב על שרונה/אהרון שורר

הכביש מתל-אביב לקיבוץ שלנו עבר בתוך שרונה, המושבה הגרמנית שהיתה ל"קריה" אחרי מלחמת השחרור.

בתיה היו גבוהים בנויים אבן, עציה היו עתיקים. עוד ב-1868 נטעו אותם בני כת הטמפלרים שעזבו את גרמניה מטעמים אידיאליסטיים. צאצאיהם היו עוברים לידך, מתנכרים כאילו אינך קיים.

ב-1934 הניפו בשרונה את דגל צלב הקרס שנשלח במיוחד מגרמניה.

שרונה, כמושבות הגרמניות האחרות בארץ-ישראל, הפכה למרכז נאצי ואומרים שגם אייכמן ביקר בה.

בשנות מלחמת העולם השניה היגלו הבריטים את תושבי המושבות הללו מן הארץ ולא שבו עוד.

לשרונה וממנה לתל-אביב, היינו מגיעים, לרוב, ברגל ("אוטובוס מס' 11 = הרגליים), כי מחיר הנסיעה בשירות "איחוד-רגב" היה שני גרוש שלמים. וגרוש היה חלק המאה של הלירה של פלשתינא-א"י (ארץ-ישראל).

לפעמים נסענו צפופים בעגלה עם גלגלי ברזל וכך עברנו ברחובות תל-אביב.

מתוך ספר הזכרונות  - כך זה התחיל…. קיבוץ השומר הצעיר ניר דוד (תל-עמל) 1998.