קוֹאוֹפֵּרָטִיב הַנַגָּרִים בְּתֵּל-אָבִיב \ מאת יוסי רנרט

אֵת זֶה הַסִּפּוּר, אֶחָד מִנִי אֶלֶף סִיפֵּר לִי בְּאִידִיש חוֹתְנִי מוֹרִי הַחָלוּץ יוֹסֵף קִיסְלוֹבִיץ ע"ה שְׁהָיָה נַגָּר בְּתֵּל-אָבִיב אַז בְּשְׁנוֹת הַשְׁלוֹשִׁים.
יוסף יושב מימין
קִצַּרְתִּי, תִּרְגַּמְתִּי וְזֶהוּ הַנוֹתָר -
המקום: חולות תל-אביב והזמן כנאמר: שנות השלושים של המאה העשרים. והימים בְּטֶרֶם חֹק הֲגַנַּת הַדַיָּר, בְּלֹא סְפֵּקוּלַצְיָה וְעִם פַּרְצְלַצִיה, בּוּרְגָנֵי אירופה צְרוֹרַם הביאו לבנות בַּיִת בתל-אביב. כָּךְ נבנו בַּתֵּי שֵׁינְקִין, בַּלְפוּר, מָזְאֶ"ה וְכֹל הַיֶתֶר. הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט היה, עֶשֶׂר שְׁנוֹת שְׂכִירוּת מחזירות ההשקעה.
שִׁירַת פּוֹעַלֵי הַבִּנְיָן בְּאִידִישׁ וּבְרוּסִית, הוֹדָיָה הָיְתָה לְיוֹם הַעֲבוֹדָה אֲשֶׁר קִיבְּלוּ בַּ"לִשְׁכָּה" (למי שפנקס אדום היה).
מְהַנְדֵּס אחד אנגלי (אז בימי מנדט), קפדן וּזְעוּף מבט קוֹנְטְרוֹל בָּא לְבַצֵעַ, לגלות הַיֵש פַּארְטַאץ', אִם ישרים המה הקיר וְהַבַּנַּאִי ומה אחוז הַמֶלֶט בַּעִיסָה. עינו זו המנוסה צדה כֹּל פְּגָם וְעוֹקֵם. הַבִּיקוֹרֶת עוד לא תמה וּכבר כּלֹ פְּגָם בְּגִיר אָדוֹם כּוּסַה, משמעו – להריסה.
הַגִיר הַשֵׁנִי זֶה הַכָּחוֹל, סִימֵן כֹּל קִיר יָשַׁר וַטוֹב.
ובטרם החצץ את הצדפים ירש, וְלִפְנֵי הֵיוֹת בֵּטוֹן-הַבַּרְזֶל נִדְרַשׁ, יַצְקוּ הַבֵּנָאִים עִיסַּת בֶּטוֹנַם – אַיְזְן בֵּטוֹן בִּלְשוֹנַם.
כִּי זֹאת לדעת יֵשׁ: תל-אביב נבנתה ביהודית שאידיש נקראת.
כך נותרו פְּנִינֵי שׂפתה גם אם בְּשִיבּוּשׁ,
על הַפִּיגוּם גם עתה פְּנִינֶיה בְּשִׁימוּשׁ,
רוצים דוגמה? בבקשה:
דוּרְך שמובנו מִבָּעַד או מעֶבֵר, אז בלשון האידיש, דוּךְ היום נקרא,
שְׁטִיך מוּס, אותו צינור גמיש מלא במים, שומר חֹק ויושר הַמִשְׁטַח, על- פי חֹק כלים שלובים, לעזרת הבנאים.
את היסודות חפרו  בעבודת יָדַיִם (הַאנְט אַרְבֵּעט),
חומרי הבניין על גבם העמיסו הַסַבָּלִים (הַשְׁלֵעפֵּערְס),
בימים שדלת היתה טִּיר וחלון פֵענְצטֵער נקרא, מַסְמֵר הָיָה צְ'בוֹק וְלוּח עֵץ – קְרֵעש,  באותם ימים ממש נאספו ובאו נַגָרֵי הַבִּנְיָן אוּמַנֵי כֹּל מַשְקוֹף וַדֶּלֶת, לאֲסֵפָת חברים. בהתכנסם, נקראו להקים אֲגֻוּדָה שִׁתּוּפִית (קואופרטיב בלע"ז) לעמוד יחד ובמלוכד מול קבלני העושק כגוף אחד.
וכך אמר הרב-נגר -
"אנו נקבע מחיר לדלת ולמשקוף ולא יוכל עוד הקבלן למצוא נגר במצוקתו לשבור מחיר עבודתוֹ. וכך כולנו במאוחד נשקול צרורנו לקופה, מכונות נקנה וגם ציוד. ולא יחכה עוד הנגר לפת יומו, בקיטונו".
ועוד נאמר שַׁם בפתיחה:
המשליש כספו ומתחרט, בכל יום ובכל שעה כספו יקבל בחזרה.
כך נאספו הכספים והוקמה האגודה. מכונות נקנו אז במרוכז וראו נא מה קרה.
באספת החברים הראשונה בתום דברי ההנהגה קם חבר מן השורה ואמר (באידיש): כולנו כאן זוכרים את תנאי הפרישה. אני ושני בני עוזבים האגודה, קמה מהומה וזעקה הכיצד? תן הסבר.
ההסבר מאד פשוט כך אמר, שומע אני את דבר המנהיגים, כולם אנשי עמל וישרים. לֹא נִמְצָא בְּכֹל הַקָהָל גַנָּב אֶחָד לִרְפוּאָה אֲשֶׁר לִקְנוֹת עֵצִים יֵדַע וּבְמַשָׂאוֹ עִם קַבְּלָנֵי הַעוֹשֶׁק שְׂכַר עֲמָלֵנוּ יִקְבַּע.
עַל כֵּן בְּאֵין גַנָּב רַאוּי בְּזֶה הַקָהָל עוֹזֵב אֳנִי וְעוֹזְבִים בַּנַי.
ההמשך זה הידוע הקואופרטיב נכשל, נִצְחַה ההפרטה האב והבנים עבודתם צלחה.
הקומוניזם עבר מן העולם,
הַאֵגוֹאִיזְם חַי וְקַיָּם
וּלְכֹל הַמַהְפְּכָנִים אֲשֶׁר תּוֹרַת אֲבוֹתָם עַזְבוּ יֵאַמֵּר כָּך:
זוֹ אֱמֶת הַאָדַם בְּהִוַלדוֹ
אָדַם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ
וְהַבָּתִּים אֲשֶׁר בְּמָמוֹנֵי יָחִיד הוּקַמוּ.ּ
בִּמְחִי חֹק אֶחָד הוּפְקַעוּ,
והַחֹק – הֲגַנַּת הַדַּיָּר נִקְרַא
וְהַמִסְכֵּן, זֶה אֲשֶׁר צְרוֹרוֹ סִיכֵּן
וּבַא לארץ-ישראל לְהִזְדַקֶן,
מַה קָרָה לוֹ?
מֵת מִזְמַן הַבַּלֵבַּית
חֲלוֹמוֹ נִקְבַּר עִמוֹ
נוֹתָר רַק זֶה הַבַּיִת
קְלוּף טִיחַ בְּשִׁמְמוֹנוֹ.

אֵת זֶה הַסִּפּוּר, אֶחָד מִנִי אֶלֶף סִיפֵּר לִי בְּאִידִיש חוֹתְנִי מוֹרִי הַחָלוּץ יוֹסֵף קִיסְלוֹבִיץ ע"ה שְׁהָיָה נַגָּר בְּתֵּל-אָבִיב אַז בְּשְׁנוֹת הַשְׁלוֹשִׁים.

יוסף יושב מימין

קִצַּרְתִּי, תִּרְגַּמְתִּי וְזֶהוּ הַנוֹתָר -

המקום: חולות תל-אביב והזמן כנאמר: שנות השלושים של המאה העשרים. והימים בְּטֶרֶם חֹק הֲגַנַּת הַדַיָּר, בְּלֹא סְפֵּקוּלַצְיָה וְעִם פַּרְצְלַצִיה, בּוּרְגָנֵי אירופה צְרוֹרַם הביאו לבנות בַּיִת בתל-אביב. כָּךְ נבנו בַּתֵּי שֵׁינְקִין, בַּלְפוּר, מָזְאֶ"ה וְכֹל הַיֶתֶר. הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט היה, עֶשֶׂר שְׁנוֹת שְׂכִירוּת מחזירות ההשקעה.

שִׁירַת פּוֹעַלֵי הַבִּנְיָן בְּאִידִישׁ וּבְרוּסִית, הוֹדָיָה הָיְתָה לְיוֹם הַעֲבוֹדָה אֲשֶׁר קִיבְּלוּ בַּ"לִשְׁכָּה" (למי שפנקס אדום היה).

מְהַנְדֵּס אחד אנגלי (אז בימי מנדט), קפדן וּזְעוּף מבט קוֹנְטְרוֹל בָּא לְבַצֵעַ, לגלות הַיֵש פַּארְטַאץ', אִם ישרים המה הקיר וְהַבַּנַּאִי ומה אחוז הַמֶלֶט בַּעִיסָה. עינו זו המנוסה צדה כֹּל פְּגָם וְעוֹקֵם. הַבִּיקוֹרֶת עוד לא תמה וּכבר כּלֹ פְּגָם בְּגִיר אָדוֹם כּוּסַה, משמעו – להריסה.

הַגִיר הַשֵׁנִי זֶה הַכָּחוֹל, סִימֵן כֹּל קִיר יָשַׁר וַטוֹב.

ובטרם החצץ את הצדפים ירש, וְלִפְנֵי הֵיוֹת בֵּטוֹן-הַבַּרְזֶל נִדְרַשׁ, יַצְקוּ הַבֵּנָאִים עִיסַּת בֶּטוֹנַם – אַיְזְן בֵּטוֹן בִּלְשוֹנַם.

כִּי זֹאת לדעת יֵשׁ: תל-אביב נבנתה ביהודית שאידיש נקראת.

כך נותרו פְּנִינֵי שׂפתה גם אם בְּשִיבּוּשׁ,

על הַפִּיגוּם גם עתה פְּנִינֶיה בְּשִׁימוּשׁ,

רוצים דוגמה? בבקשה:

דוּרְך שמובנו מִבָּעַד או מעֶבֵר, אז בלשון האידיש, דוּךְ היום נקרא,

שְׁטִיך מוּס, אותו צינור גמיש מלא במים, שומר חֹק ויושר הַמִשְׁטַח, על- פי חֹק כלים שלובים, לעזרת הבנאים.

את היסודות חפרו  בעבודת יָדַיִם (הַאנְט אַרְבֵּעט),

חומרי הבניין על גבם העמיסו הַסַבָּלִים (הַשְׁלֵעפֵּערְס),

בימים שדלת היתה טִּיר וחלון פֵענְצטֵער נקרא, מַסְמֵר הָיָה צְ'בוֹק וְלוּח עֵץ – קְרֵעש,  באותם ימים ממש נאספו ובאו נַגָרֵי הַבִּנְיָן אוּמַנֵי כֹּל מַשְקוֹף וַדֶּלֶת, לאֲסֵפָת חברים. בהתכנסם, נקראו להקים אֲגֻוּדָה שִׁתּוּפִית (קואופרטיב בלע"ז) לעמוד יחד ובמלוכד מול קבלני העושק כגוף אחד.

וכך אמר הרב-נגר -

"אנו נקבע מחיר לדלת ולמשקוף ולא יוכל עוד הקבלן למצוא נגר במצוקתו לשבור מחיר עבודתוֹ. וכך כולנו במאוחד נשקול צרורנו לקופה, מכונות נקנה וגם ציוד. ולא יחכה עוד הנגר לפת יומו, בקיטונו".

ועוד נאמר שַׁם בפתיחה:

המשליש כספו ומתחרט, בכל יום ובכל שעה כספו יקבל בחזרה.

כך נאספו הכספים והוקמה האגודה. מכונות נקנו אז במרוכז וראו נא מה קרה.

באספת החברים הראשונה בתום דברי ההנהגה קם חבר מן השורה ואמר (באידיש): כולנו כאן זוכרים את תנאי הפרישה. אני ושני בני עוזבים האגודה, קמה מהומה וזעקה הכיצד? תן הסבר.

ההסבר מאד פשוט כך אמר, שומע אני את דבר המנהיגים, כולם אנשי עמל וישרים. לֹא נִמְצָא בְּכֹל הַקָהָל גַנָּב אֶחָד לִרְפוּאָה אֲשֶׁר לִקְנוֹת עֵצִים יֵדַע וּבְמַשָׂאוֹ עִם קַבְּלָנֵי הַעוֹשֶׁק שְׂכַר עֲמָלֵנוּ יִקְבַּע.

עַל כֵּן בְּאֵין גַנָּב רַאוּי בְּזֶה הַקָהָל עוֹזֵב אֳנִי וְעוֹזְבִים בַּנַי.

ההמשך זה הידוע הקואופרטיב נכשל, נִצְחַה ההפרטה האב והבנים עבודתם צלחה.

הקומוניזם עבר מן העולם,

הַאֵגוֹאִיזְם חַי וְקַיָּם

וּלְכֹל הַמַהְפְּכָנִים אֲשֶׁר תּוֹרַת אֲבוֹתָם עַזְבוּ יֵאַמֵּר כָּך:

זוֹ אֱמֶת הַאָדַם בְּהִוַלדוֹ

אָדַם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ

וְהַבָּתִּים אֲשֶׁר בְּמָמוֹנֵי יָחִיד הוּקַמוּ.ּ

בִּמְחִי חֹק אֶחָד הוּפְקַעוּ,

והַחֹק – הֲגַנַּת הַדַּיָּר נִקְרַא

וְהַמִסְכֵּן, זֶה אֲשֶׁר צְרוֹרוֹ סִיכֵּן

וּבַא לארץ-ישראל לְהִזְדַקֶן,

מַה קָרָה לוֹ?

מֵת מִזְמַן הַבַּלֵבַּית

חֲלוֹמוֹ נִקְבַּר עִמוֹ

נוֹתָר רַק זֶה הַבַּיִת

קְלוּף טִיחַ בְּשִׁמְמוֹנוֹ.