הַסַבָּא שֶׁל תל-אביב \ מאת יוסי רנרט

Arie-Weise

עקיבא אריה ויס כ"ז כסלו התרכ"ט - ד' סיוון התש"ז

בִּמְלֹאת מֵאָה שָׁנָה לְמִפְעָלוֹ

יוּבַא כָּאן סִפּוּרוֹ

שֶׁל

ר' עקִיבַא אַרְיֵה וַיְס

התרכ"ט – התש"ז

הוּא הַרִאשׁוֹן, לוֹ הַבְּכוֹרָה.

לֹא מְעַט רִאשׁוֹנִים כְּמוֹתוֹ

נִשְׁכְּחוּ וְאוֹתַּם אֵין יוֹדֵע.

כְּאִישׁ מַעַשֶׂה בְּצִנְעָה הוּא פָּעָל

אַחֵר את בְּכוֹרַתוֹ שָׁלַל.

זֶה סִפּוּר עַל אִיש וּבֵיתוֹ

שהפכו מֻשָׂג באחוזתו

הִיא אֲחֻזַּת-בּיִת.

בְּבֵיתוֹ יֵשׁ לדעת

רַק עִבְרִית דִבְרוּ שַׁם

וּלְבִּתוֹ – אַחוּזַבֵּת

קָרְאוּ שֵׁם

יָדוֹע יֵדַע כֹּל תּוֹשָׁב וְאוֹרֵחַ:

בֵּיִת הַלְבֵנִים שֶׁל ר' עקיבא אַרְיֵה וַיְס

בִּרְחוֹב הֶרְצְל שְׁתַיִם נִצָב

מוּל הֵיכָל הַלִמּוּד אשר חָרַב*.

הַצֵרוּף שֶׁל הַצְדַפַיִּם אָז בַּהַגְרָלָה

וַיְס והרצל שְׁתַיִּם

סֶמֶל בּוֹ וְאֲמִירָה

ר' עקיבא הַנִמְרץ, כּל כּוּלוֹ

הרצל שְׁתַיִּם בְּפֹּעֲלוֹ

נאמן להרצל וּמִתוֹך בְּחִירָה

קִיֶם מִצְוַת עֲשֵׂה.

עִסְקֵי נֵכָר חִיסֵל הוּא

וּבַא לארץ-ישראל

חֲלוֹם הַחוֹזֶה להגשים –

מְדִינָה תהא לַיְהוּדִים.

וזה סיפור המעשה:

ד"ר הרצל הנביא (זה עם הזקן)

אכן היה חוזה.

תלמידו ר' עקיבא השען (עם הזקנקן)

איש מעשה ואדריכל חובב חתם חוזים הרבה לגאולת הארץ ולבניינה, למשל ולדוגמה:

החוזה לקניית השטח להקמת "אחוזת-בית" נחתם בידי מי? עקיבא וַיְס.

ומי דאג ליישור השטח, ומי הזמין משאבה לבאר ומגדל מים  מי הקים ואת הכביש והתאורה מי אירגן, ומי על הגימנסיה חלם והגשים, והוא את בית הכנסת הגדול תיכנן ויזם, את ראינוע "עדן" גם.

עד רפיח הרחיק במסעותיו לגאולת אדמה.

חלם על חיים אחרים ו"חברה חדשה".

והוא ר' עקיבא אִרְגֵן והכין את אותם צדפים להגרלת הַמִגְרַשִׁים.

מניין בא האיש המופלא.

כשליח עירו לודג' (פולין), פעל ר' עקיבא בקונגרס הציוני.

בשנת 1904 לפליאת כל מכריו ולקוחותיו, סגר את עסקיו (יצור ומכירת כלי זהב, כסף ואבנים יקרות) ועלה לארץ-ישראל.

בדרך עגנה האניה בביירות, כאן שמע מפי נער ארצישראלי את הבשורה המרה

"הרצל מת".

היתכן? אותו חוזה אשר נביא נחשב

הלך ואת עמו עזב

ומה על התקומה

ומה עלינו יתומיו?

כאן התמוטט ר' עקיבא והתעלף, חבריו אשר עמו, לקחוהו לטיפול במרפאה והחזירוהו מעולף לאניה.

רק בהגיעם ליפו, התעורר ר' עקיבא ונזכר בנער מבשר הבשורה הרעה, ברדתו מהאניה רץ הישר ל"בנק אנגלו פלסטינה" לראות הנכונה הידיעה. בהתקרבו, ראה את פתח הבנק עטוף שחורים ואז ידע.

בערב הראשון ביפו, השתתף ר' עקיבא באסיפת תושביה היהודים והעלה בלהט רב את רעיונו להקים עיר צפונית ליפו שתהא שער כניסה לארץ-ישראל כמו ניו יורק לאמריקה.

ר' עקיבא נבחר ליו"ר הוועד הראשון של אגודת אחוזת-בית. ממשיכו היה מאיר דיזנגוף, לימים ראש העִירִיָּה הראשון של תל-אביב.

לאחר עמל רב והתגברות על לא מעט קשיים עלה בידי האגודה לקנות את האדמה ולהקים את הבתים ב"אחוזת-בית". הרוח החיה היה ר' עקיבא. את הַלְבֵנִים לבניית ביתו הזמין אצל יהודי והבית הוקם בעבודה עברית.

לא רק לעצמו דאג ר' עקיבא. עם תחילת הבנייה ביקש מהחברים לקנות מגרשים נוספים עבור יהודים שטרם עלו ארצה ובכך לשמור להם מגרשים במחיר סביר . שכן ידע שספסרים ינצלו את עלית הערך של המגרשים עקב בנייתה של אחוזת בית ולעולים לא ישאר כסף לבניית בתיהם.

החברים באגודה סרבו להצעתו, ר' עקיבא נפגע וכעס. עזב את פעילותו הציבורית והקים את "חברה חדשה" עם עוד שותפים. יחד בנו בתים ברחוב אלנבי, את ראינוע "עדן" ועוד.

ר' עקיבא גם עזר להגשים את הקמתה של העיר בת-ים.

כתרים רבים לו לר' עקיבא: "ראש לראשונים", "הרצל שתיים", "השען מיפו".

למען הצדק ההיסטורי והכבוד לאיש

מאיר דיזנגוף כבודו במקומו, "אבי העיר" הוכתר.

עתה במלאת לה מאה, תדע תל-אביב ותדע כל הארץ: כיבוד אב, כלל גדול בתורה – אבי האב לעולם סבא נקרא ואני הקטן כתולעת ספר דורש במפגיע – יבוא הצדק מיד ויופיע, יוכתר כאן עכשיו בחג-אביב רבי עקיבא "הסבא של תל-אביב".

*  גִּמְנַסְיָה הרצליה