לבוב – מצבה בבית הקברות נחלת-יצחק \ מאת יוסי רנרט

לבוב – מצבה בבית הקברות נחלת-יצחק/יוסי רנרט
הקיבוץ* מזמן עבר. המייסדים הארצישראלים והעולים – קיבוץ "מסד" מגליציה וכל מי שבזמן נזכר, הקימו בעמק בית-שאן קיבוץ לתפארת –  "ניר-דוד (תל-עמל)". במחרשה קבעו גבולות למדינה, ראשונים ל"חומה ומגדל" ובריכות דגים – סימן לברכה, גם כאן להם הבכורה.
ומי אשר בגולה נשאר, את התופת שרד, עבר. ובא לכאן לנחלת-יצחק להקים מצֵבֵת-אבן לדור אשר נמחק. וביום הזיכרון לשואה, באה אשה ערירית, זקנה, ועמדה מול המצבה.
עמדתי ברחוב עם אימי, הייתי בת חמש-עשרה אז בלבוב, היא סיפרה. לפתע נעלמה אמי ונותרתי לבדי. אלף צירופי מקרים של נסים ונפלאות, הצילוני משיני הזאבים הגרמנים. עכשיו גם הניצולים כבר אינם. יתומה אני ויתומה המצבה.
בלדה של חיים זמיר, מתוך: כך זה התחיל…/ נחמה גנוסר – ניר-דוד (תל-עמל)
זה היה ב-39. כך ראשית החזון
שמרל אז אמר ללאה: "קים, ניסע לציון"
בואי, לאה, בואי כבר נעלה לציון
נמאס לראות רק את גליציה
לך אראה החרמון!
בלבוב עמדו הציוניסטים כחוזים בחלום.
זוג חלוצים – גאנץ פּוּשֵט – נפנפו לשלום.
שקט, לאה, בלי דמעות – ככה שמרל באון –
הרי אנחנו לא סתם ככה מפליגים לציון.
בחשאי ספינה גוששת, מתקרבים לציון
לאה'לה רק קצת חוששת – אולי כבר אין שם מקום.
שָׁה, שְׁטִיל, לאה, בלי פחדים, נצחק בהמון
בין גלבוע לעפולה לך אבנה אז ארמון
הספינה הטילה עוגן בנמל הציוני,
מייד החלו בבניין ההמוני
"הבו לנו לבנים", כך שרים בלי פקפוק,
ובונים פיסת מולדת, סתם למען הסיפוק.
*קיבוץ ארצישראלי א' – השומר הצעיר, ישב בין השנים 1932 – 1936 על אדמת החברה קדישא בנחלת-יצחק, כאן הקימו צריפים ואהלים ועסקו בחקלאות. בנוסף עבדו בעבודות חוץ: בענפי בנייה, תעשייה, הובלות, משק בית ובתעשיית הנשק המחתרתית של "ההגנה".
__
לבוב – מצבה בבית הקברות

הקיבוץ* מזמן עבר. המייסדים הארצישראלים והעולים – קיבוץ "מסד" מגליציה וכל מי שבזמן נזכר, הקימו בעמק בית-שאן קיבוץ לתפארת –  "ניר-דוד (תל-עמל)". במחרשה קבעו גבולות למדינה, ראשונים ל"חומה ומגדל" ובריכות דגים – סימן לברכה, גם כאן להם הבכורה.

ומי אשר בגולה נשאר, את התופת שרד, עבר. ובא לכאן לנחלת-יצחק להקים מצֵבֵת-אבן לדור אשר נמחק. וביום הזיכרון לשואה, באה אשה ערירית, זקנה, ועמדה מול המצבה.

עמדתי ברחוב עם אימי, הייתי בת חמש-עשרה אז בלבוב, היא סיפרה. לפתע נעלמה אמי ונותרתי לבדי. אלף צירופי מקרים של נסים ונפלאות, הצילוני משיני הזאבים הגרמנים. עכשיו גם הניצולים כבר אינם. יתומה אני ויתומה המצבה.

בלדה של חיים זמיר, מתוך: כך זה התחיל…/ נחמה גנוסר – ניר-דוד (תל-עמל)

זה היה ב-39. כך ראשית החזון

שמרל אז אמר ללאה: "קים, ניסע לציון"

בואי, לאה, בואי כבר נעלה לציון

נמאס לראות רק את גליציה

לך אראה החרמון!

בלבוב עמדו הציוניסטים כחוזים בחלום.

זוג חלוצים – גאנץ פּוּשֵט – נפנפו לשלום.

שקט, לאה, בלי דמעות – ככה שמרל באון –

הרי אנחנו לא סתם ככה מפליגים לציון.

בחשאי ספינה גוששת, מתקרבים לציון

לאה'לה רק קצת חוששת – אולי כבר אין שם מקום.

שָׁה, שְׁטִיל, לאה, בלי פחדים, נצחק בהמון

בין גלבוע לעפולה לך אבנה אז ארמון

הספינה הטילה עוגן בנמל הציוני,

מייד החלו בבניין ההמוני

"הבו לנו לבנים", כך שרים בלי פקפוק,

ובונים פיסת מולדת, סתם למען הסיפוק.

*קיבוץ ארצישראלי א' – השומר הצעיר, ישב בין השנים 1932 – 1936 על אדמת החברה קדישא בנחלת-יצחק, כאן הקימו צריפים ואהלים ועסקו בחקלאות. בנוסף עבדו בעבודות חוץ: בענפי בנייה, תעשייה, הובלות, משק בית ובתעשיית הנשק המחתרתית של "ההגנה".

__

לבוב – מצבה בבית הקברות