סבא והחרוזים \ מאת יוסי רנרט

ערב ראש השנה תש"ע
מוקדש באהבה לתמר
נכדתי החדשה
סבא והחרוזים / יוסי רנרט
כאן בַּמִזְרָח הזקנים אוהבים חרוזים.
כי תראו זקן בדרך, בד אנגלי חליפתו
שתי ידיו מאחוריו, תמוללנה מַחֲרָזְתּוֹ
וכועסת הַמַחְרוֹזֶת הנחבאת מאחוריו
ושומעים כל העוברים את קול רחש חרוזיו,
ואומרים החרוזים לאותו זקן אפור
כל חייך אצת רצת עד הליל מבוקר אור
ועכשיו חשבון-הנפש נעשַׂה כאן מאחור
ועוברים החרוזים במסע האינסופי
מקצהו של הקשר לצדו זה השני
וזוכר עתה האיש בַּעבוֹר כך חָרוּזַיו
מיַלְדוּת ועד זִקְנָה את כל אלף חבריו
ונזכר הוא בסיפור מלפני הרבה שנים
וכבר אין את מי לשאול, נעלמו החברים
ויותר מכל אומרת, המחרוזת בדרכה
עברו ימי העבודה, תמו כל השאיפות
לא רוצה הוא להרויח, ונמאס לו לעבוד.
אך אני בנוי אחרת, לא תראוני ממולל
לא אשחית יומי בהבל, כאותם הולכי בטל
כי אני איני דומה לו לזקן בחליפה
ואיני מוצא כל טעם בחיי הבטלה.
על כן עוד אעבודה ואשמח לי בחלקי
ובערב כן בערב, אז אשב לשולחני
מְחוּדַד הַעִפָּרוֹן, מחכה לי המחברת
כי רוצה היא עוד סיפור ועל כן היא ממהרת
אז ישחיל הַעִפָּרוֹן, חרוּזַי כּאן בשורות
ואולי יצא סיפור, אחרי המחיקות
ואוגרת המחברת בְּדַפֶיהַ סיפורַי
ואני בחרוזַי אבטא כל הַגִיגַי

ערב ראש השנה תש"ע

מוקדש באהבה לתמר

נכדתי החדשה

סבא והחרוזים

כאן בַּמִזְרָח הזקנים אוהבים חרוזים.

כי תראו זקן בדרך, בד אנגלי חליפתו

שתי ידיו מאחוריו, תמוללנה מַחֲרָזְתּוֹ

וכועסת הַמַחְרוֹזֶת הנחבאת מאחוריו

ושומעים כל העוברים את קול רחש חרוזיו,

ואומרים החרוזים לאותו זקן אפור

כל חייך אצת רצת עד הליל מבוקר אור

ועכשיו חשבון-הנפש נעשַׂה כאן מאחור

ועוברים החרוזים במסע האינסופי

מקצהו של הקשר לצדו זה השני

וזוכר עתה האיש בַּעבוֹר כך חָרוּזַיו

מיַלְדוּת ועד זִקְנָה את כל אלף חבריו

ונזכר הוא בסיפור מלפני הרבה שנים

וכבר אין את מי לשאול, נעלמו החברים

ויותר מכל אומרת, המחרוזת בדרכה

עברו ימי העבודה, תמו כל השאיפות

לא רוצה הוא להרויח, ונמאס לו לעבוד.

אך אני בנוי אחרת, לא תראוני ממולל

לא אשחית יומי בהבל, כאותם הולכי בטל

כי אני איני דומה לו לזקן בחליפה

ואיני מוצא כל טעם בחיי הבטלה.

על כן עוד אעבודה ואשמח לי בחלקי

ובערב כן בערב, אז אשב לשולחני

מְחוּדַד הַעִפָּרוֹן, מחכה לי המחברת

כי רוצה היא עוד סיפור ועל כן היא ממהרת

אז ישחיל הַעִפָּרוֹן, חרוּזַי כּאן בשורות

ואולי יצא סיפור, אחרי המחיקות

ואוגרת המחברת בְּדַפֶיהַ סיפורַי

ואני בחרוזַי אבטא כל הַגִיגַי