בעור חמץ. שמירת השפה העברית.

העברית שהיא שלנו
כל יופיה בנקיונה
עת גלינו מארצנו
ושכחנו מתיקותה
נשארה היא חתומה
באותו אוצר מיליה
כמו בספר התורה.

עת התעורר ישראל
בארצות נכר
חזר אט לארצו
ובעברית נזכר.
אך שפתנו נתקעה שם
והיא לא התעדכנה
משך שנות אלפיים
עת היינו בגולה.
אז בא אליעזר
הוא בן-יהודה
והרבה מלים ברא לה
ונתן במתנה.
בהקיצה משינת היופי
בת אלפיים השנים
התאהבנו ולמדנו
את לשון הנביאים
אך מה רבה האכזבה
ורבו השיבושים
בשפתנו שׂפַת היופי
של מוֹרַי הראשונים.
עתה הגיעה השעה
לבער את החמץ
ואתם תלמידי היקרים
רשימות עכשיו הַכִינוּ
של אותן מלות נכר
שחדרו כך בגנבה
לשפתנו התמימה.
ננפה אותן ביחד
והרי לנו סיסמה –
הגורע זה הלע"ז
עוד תבוא עליו ברכה.

אלה המלים והביטויים לא לנו
למשל ולדוגמה
אחלה, פשלה, אהלן
נרכז אותן פה יחד
ונסיר מהשולחן.

1.
2.
3.
4.
5.
6.
7.
8.
9.
10.