דֹּור דֹור וּמִגְדָּלָיו- סיפור מגדלי המים בנחלת-יצחק \ מאת יוסי רנרט

מגדל המים הראשון בנחלת יצחק, בחצר בית הכנסת ברחוב עמק ברכה

דֹּור דֹור וּמִגְדָּלָיו כָּאן בְּנַחֲלַת-יִצְחַק
הַמּוֹשָׁבָה הָחַקְלָאִית שֶׁהַפְכָה לִשְׁכוּנַת מְגוּרִים/ מאת יוסי רנרט

מַהוּ מִגְדָּל ? הַנֶכֶד כִּי יִשְׁאַל
אַתּ פְּתַח לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
וְהִגַּדְּתָ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא עַל מִגְדְּלֵי שְׁחָקִים
חָלְמוּ חֲלוּצֵי הַנַּחֲלָה
הֵם לֹא אָמְרוּ–
הָבָה נִבְנֶה מִגְדָּל
וְרֹאשׁוֹ בַּשָׁמַיִם
כָּזֶה שֶׁבּו אַתָּה גָּר נֶכְדִּי,
בַּקוֹמָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם.

מגדל המים הגבוה, חדריו שימשו כחדרי לימוד של בית הספר

בְּאֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ,
בְּהַגִּיעַם מֵאֶרֶץ לִיטָא
בָּנוּ אֶת זֶה הַמִּגְדָּל – מִגְדַּל הַמַּיִם
אֲשֶׁר נִרְאָה לְמֵרָחוֹק
מִשׁוּם קומוֹתָיו הַשְׁתַיִם,
וְהוּא שֶׁעֲנָק אָז נֶחְשָׁב
הִרְוָה כָּל שָׂדֶה וּבַיִת
כָּאן בַּמוֹשָׁבָה.
קוֹמָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה אִם אַךְ תַּבִּיט,
קִיר סָבִיב לָהּ, חַלּוֹנוֹת וָדֶלֶת
כְּלוֹמַר – חֶדֶר, וְהַחֶדַר עָגֹל הוּא
כָּאן הִתְאַסְּפוּ, הִתְפַּלּלוּ
וְנִיהֲלוּ אֶת הַמּוֹשָׁבָה.
אַנְשֵׁי עָמָל חֲרוּצִים הָיוּ הָרִאשֹׁונִים.
וּכְשֶׁרָוַח, בָּנוּ בָּתֵי קוֹמַתַּיִים
אַךְ אָבֹוי
לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה לֹא הִגִּיעוּ הַמַּיִם.

אַז יָשְׁבוּ הַחֲכָמיִם וְהֶחְלִיטוּ
מִגְדָּל גָבוֹהַ לְהָקִים,
וְהַיָּמִים יְמֵי כִּמְעַט מְדִינָה
הַכֹּל בִּתְנוּפָה, כַּךְ גַּם הַמַּדָּע.

בְּהַגִּיעַם לִכְדֵּי גְּמָר,
בְּעֶרֶךְ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן,
הֻמְצְאָה מַשְׁאֵבַת הַדַּחַף
אֲשֶׁר יִתְּרָה אֶת מִגְדַּל הַמַּיִם
וְהִיא, מִגְדָּלִים מַשְׁקָה
בְכָּל גּוֹבָה וּבְכָל קוֹמָה.

הַמִּגְדָּל הַקָּטָן זֶה הָרִאשׁוֹן
נֶחְבָּא בֵין עֶצִים וּבָתֶי קוֹמָה
בְחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסָת
בִּרְחוֹב עֵמֶק בְּרָכָה
וּלְיָדוֹ בֵיְת הַבְּאֵר.
עֲבָרָם הַמְּשׁוּתָף
שֶׁל הַבְּאֵר וְהַמִּגְדָּל
חָקוּק בְּתוֹלְדוֹת הַמָּקוֹם
וְיָמִים רַבִּים עוֹד יְסֻפָּר.

אַחִיו הַגָּדוֹל, בְּגוֹבְהוֹ וְלֹא בְּגִיל
בּוֹלֵט יוֹתֵר וְזָכוּר לַכֹּל
לֹא כִמְקוֹר מַיִם
אֶלָּא כְּיָּם שֶׁל תּוֹרָה וְלִמּוּד.
גַּם סַבְתָּא יָפָה כָּאן לָמְדָה.
בַּחֲדָרִים אֲשֶׁר בַּמִגְדָּל
לָמְדוּ לְלֹא הֶרֶף וּבְהַתְמָדָה,
כִּי בְחֶדֶר עָגֹל, נֶכְדִּי הַיָּקָר
אֵיְן זְמָן לִשְׁטוּיוֹת
וּבְאֵיְן בּוֹ פִּינוֹת
לֹא נִשְׁלַח הַמַּפְרִיעַ
בַּפִּינָה לַעֲמוֹד.

באהבה סבא יוסי