נחלת-יצחק – מכורתי

לפני עלות הכורת על שני הדקלים כתבה המשוררת ציפורה פוזין, אשר גרה מולם, את השיר שבתמונה. שולמית ביצ'יק רקמה את המלים.

לפני עלות הכורת על שני הדקלים כתבה המשוררת ציפורה פוזין, אשר גרה מולם, את השיר שבתמונה. שולמית ביצ'יק רקמה את המלים.

רייכל ואלחנן בי'צ'יק, ממתיישביה הראשונים של נחלת יצחק, עם בתם שולמית, הילדה הראשונה שנולדה בנחלת יצחק.

רייכל ואלחנן בי'צ'יק, ממתיישביה הראשונים של נחלת יצחק, עם בתם שולמית, הילדה הראשונה שנולדה בנחלת יצחק.

נחלת-יצחק – מכורתי

לרגל 80 שנה ליסודה
הורי, אלחנן ורחל (רייכל) בִּיצ'יק ז"ל נישאו ב-12.09.1924 בעיירה שירווינט שבליטא.
כאשר נשאו, לא היה צל של ספק בלבם היכן יבנו את ביתם. ואמנם 3 חודשים לאחר החתונה, בנר חמישי של חנוכה, שנת תרפ"ה הגיעו ארצה ליפו.
אבי, שהיה תלמיד ישיבה וקיבל סמיכות לרבנות, זנח מאחריו את כס הרבנות והחליט להיות חקלאי עברי ולעבד במו ידיו את אדמת ישראל. אמי, שהיתה בתו של רב העירה, הרב אברהם – אריה גרוסבורד הי"ד , עזבה משפחה ענפה ומבוססת ויחד עם בעלה נטשה חיי נוחות והגיעה לארץ לא נושבת כדי להקים בה בית. היא עבדה בעבודה מפרכת שלא הכירה קודם לכן. יחד עם אבי קנו פרות והקימו משק בנחלת-יצחק.
קשים היו חייהם, הם עבדו ללא לאות, מהשעות המוקדמות של הַבֹּקֶר ועד לשעות המאוחרות של הלילה. היו קמים בשעה שתיים לפנות בוקר כדי לחלוב את הפרות ובשעה ארבע היתה אמא הולכת ברגל לרמת גן כדי למכור את החלב. ואף על פי כן, מצאתי באחד ממכתביו של אבי אל דודי בניו יורק מ-03.12.1929 (לאחר מאורעות תרפ"ט) את הדברים הבאים: " מרוויח אני בזיעת אפי בלי שום קנוניות ודרכים עקלקלות ומוצא חן בעיני החיים פה. כל הדר בארץ ישראל, דומה כאילו יש לו אלוה".
"פה מרגיש אתה יותר בעל בית.ואף הפרעות שהיו זה לא כמו פוגרום – מלחמה. התכוננו למלחמה לההרג ולהרוג, מצב רוח אחר לגמרי וזה מפעולות הארץ".
ב כ"ח בסיון תרפ"ה (25.6.1925 ( נולדתי הבת הראשונה שנולדה בנחלת-יצחק. אני זוכרת שגרנו בבית בעל שתי קומות. מעלינו גרה משפחת צבי ומרים רום. אמי נטעה שני עצי דקל בחזית הבית. הדקלים צמחו והתנשאו לגובה רב עד שבא הכורת וכרת.
אני זוכרת את ברית המילה של אחי דב, שנולד בט"ו בתמוז תר"ץ(11.7.30 ). אני זוכרת את השמחה שאחזה בכל המשתתפים בברית המילה והשירה האדירה שפרצה מגרונם.
עד היום אני רואה לנגד עיני את אודם האבטיחים שנפרסו על ידי מרים רום.
אחרי חג הפסח של שנת 1932 עברנו לראשון לציון, שם נטע אבא פרדס.
כילדה אני זוכרת שביקרתי בגן הילדים ובכתה א' בשכונת בורוכוב.
אני גם זוכרת את מאורעות תרפ"ט, כשפינו אותנו מנחלת-יצחק לשכונת בורוכוב.
למדתי עכשיו, ממכתב שאמי כתבה לאחיה בניו יורק (מכתב שנמצא בעזבונו של דודי), שהיינו מחוץ לבית במשך 5 ימים וכי נחלת-יצחק מנתה אז 15 משפחות.
אני זוכרת את משפחות זקוביץ, מונין, לוין, פרידגוט (בעיקר את שושנה), גיצבורג, "הסופר והסופרתע", טייבר (בעיקר את עטרה) ואת משפחת ריפין, הוריה של עטרה.
במשך כל הזמן שמרנו על קשר עם נחלת יצחק, כי דודי היו יוסף ושושנה זימן ז"ל ובאנו אליהם לעיתים קרובות וחגגנו איתם את כל החגים.
יש לי יחס מיוחד לנחלת-יצחק, בה צעדתי את צעדי הראשונים, אני יודעת איזה דור מייסדים נפלא בנה את המקום. אנשים צנועים וישרים, שעזבו מאחריהם אב ואם, אחים ואחיות ובאו לבנות ארץ חדשה, בעבודה קשה ובמחסור. לא ויתרו התעקשו, נלחמו ונצחו.
והנה הגענו לשנות השמונים לנחלת יצחק, שמחמש עשרה משפחות בשנת תרפ"ט הגיעה לאלפי תושבים ואנו רואים אותה מתפתחת ומשגשגת.
אני מאחלת לנחלת-יצחק שתוסיף לגדול ולשגשג ושתקלוט אלפי תושבים חדשים מבית ומחוץ.
שיחיו בה ברווחה, בשמחה ובכבוד.
שולמית ביצ'יק (אלמוזנינו)
כסלו תשס"ה
דצמבר 2004

לרגל 80 שנה ליסודה

הורי, אלחנן ורחל (רייכל) בִּיצ'יק ז"ל נישאו ב-12.09.1924 בעיירה שירווינט שבליטא.

כאשר נשאו, לא היה צל של ספק בלבם היכן יבנו את ביתם. ואמנם 3 חודשים לאחר החתונה, בנר חמישי של חנוכה, שנת תרפ"ה הגיעו ארצה ליפו.

רייכל ואלחנן בי'צ'יק, ממתיישביה הראשונים של נחלת יצחק, עם בתם שולמית, הילדה הראשונה שנולדה בנחלת יצחק.

רייכל ואלחנן בי'צ'יק, ממתיישביה הראשונים של נחלת יצחק, עם בתם שולמית, הילדה הראשונה שנולדה בנחלת יצחק.

אבי, שהיה תלמיד ישיבה וקיבל סמיכות לרבנות, זנח מאחריו את כס הרבנות והחליט להיות חקלאי עברי ולעבד במו ידיו את אדמת ישראל. אמי, שהיתה בתו של רב העירה, הרב אברהם – אריה גרוסבורד הי"ד , עזבה משפחה ענפה ומבוססת ויחד עם בעלה נטשה חיי נוחות והגיעה לארץ לא נושבת כדי להקים בה בית. היא עבדה בעבודה מפרכת שלא הכירה קודם לכן. יחד עם אבי קנו פרות והקימו משק בנחלת-יצחק.

קשים היו חייהם, הם עבדו ללא לאות, מהשעות המוקדמות של הַבֹּקֶר ועד לשעות המאוחרות של הלילה. היו קמים בשעה שתיים לפנות בוקר כדי לחלוב את הפרות ובשעה ארבע היתה אמא הולכת ברגל לרמת גן כדי למכור את החלב. ואף על פי כן, מצאתי באחד ממכתביו של אבי אל דודי בניו יורק מ-03.12.1929 (לאחר מאורעות תרפ"ט) את הדברים הבאים: " מרוויח אני בזיעת אפי בלי שום קנוניות ודרכים עקלקלות ומוצא חן בעיני החיים פה. כל הדר בארץ ישראל, דומה כאילו יש לו אלוה".

"פה מרגיש אתה יותר בעל בית.ואף הפרעות שהיו זה לא כמו פוגרום – מלחמה. התכוננו למלחמה לההרג ולהרוג, מצב רוח אחר לגמרי וזה מפעולות הארץ".

ב כ"ח בסיון תרפ"ה (25.6.1925 ( נולדתי הבת הראשונה שנולדה בנחלת-יצחק. אני זוכרת שגרנו בבית בעל שתי קומות. מעלינו גרה משפחת צבי ומרים רום. אמי נטעה שני עצי דקל בחזית הבית. הדקלים צמחו והתנשאו לגובה רב עד שבא הכורת וכרת.

הבית היחיד שהיה בשטח בעת קניית האדמה. בתחילה גרו בו משפחות ביצ'יק ורום. לימים שימש הבית את ארגון ההגנה ולאחר מכן את צבי איציקוביץ' השומר. את הדקלים נטעה רייכל בימיה הראשונים של המושבה. המקום - רחוב שביל החלב של היום.

הבית היחיד שהיה בשטח בעת קניית האדמה. בתחילה גרו בו משפחות ביצ'יק ורום. לימים שימש הבית את ארגון ההגנה ולאחר מכן את צבי איציקוביץ' השומר. את הדקלים נטעה רייכל בימיה הראשונים של המושבה. המקום - רחוב שביל החלב של היום.

לפני עלות הכורת על שני הדקלים כתבה המשוררת ציפורה פוזין, אשר גרה מולם, את השיר שבתמונה. שולמית ביצ'יק רקמה את המלים.

לפני עלות הכורת על שני הדקלים כתבה המשוררת ציפורה פוזין, אשר גרה מולם, את השיר שבתמונה. שולמית ביצ'יק רקמה את המלים.

אני זוכרת את ברית המילה של אחי דב, שנולד בט"ו בתמוז תר"ץ(11.7.30 ). אני זוכרת את השמחה שאחזה בכל המשתתפים בברית המילה והשירה האדירה שפרצה מגרונם.

עד היום אני רואה לנגד עיני את אודם האבטיחים שנפרסו על ידי מרים רום.

אחרי חג הפסח של שנת 1932 עברנו לראשון לציון, שם נטע אבא פרדס.

כילדה אני זוכרת שביקרתי בגן הילדים ובכתה א' בשכונת בורוכוב.

אני גם זוכרת את מאורעות תרפ"ט, כשפינו אותנו מנחלת-יצחק לשכונת בורוכוב.

למדתי עכשיו, ממכתב שאמי כתבה לאחיה בניו יורק (מכתב שנמצא בעזבונו של דודי), שהיינו מחוץ לבית במשך 5 ימים וכי נחלת-יצחק מנתה אז 15 משפחות.

אני זוכרת את משפחות זקוביץ, מונין, לוין, פרידגוט (בעיקר את שושנה), גיצבורג, "הסופר והסופרתע", טייבר (בעיקר את עטרה) ואת משפחת ריפין, הוריה של עטרה.

במשך כל הזמן שמרנו על קשר עם נחלת יצחק, כי דודי היו יוסף ושושנה זימן ז"ל ובאנו אליהם לעיתים קרובות וחגגנו איתם את כל החגים.

יש לי יחס מיוחד לנחלת-יצחק, בה צעדתי את צעדי הראשונים, אני יודעת איזה דור מייסדים נפלא בנה את המקום. אנשים צנועים וישרים, שעזבו מאחריהם אב ואם, אחים ואחיות ובאו לבנות ארץ חדשה, בעבודה קשה ובמחסור. לא ויתרו התעקשו, נלחמו ונצחו.

והנה הגענו לשנות השמונים לנחלת יצחק, שמחמש עשרה משפחות בשנת תרפ"ט הגיעה לאלפי תושבים ואנו רואים אותה מתפתחת ומשגשגת.

אני מאחלת לנחלת-יצחק שתוסיף לגדול ולשגשג ושתקלוט אלפי תושבים חדשים מבית ומחוץ.

שיחיו בה ברווחה, בשמחה ובכבוד.

שולמית ביצ'יק (אלמוזנינו)

כסלו תשס"ה

דצמבר 2004